האמת היא ששלום הגיע ל"מחכים למשיח" בנקודת השפל הכי גדולה שאני זוכר אותו, אחרי שני כישלונות רצופים. האלבום "חתונה לבנה", שיצא ארבע שנים לפני כן, נחשב בזמנו לכישלון גדול, וכולם התחרו בלכסח אותו (רק שנים אחר כך הכירו בגדולתו). שנתיים אחר כך הוצאנו את "על פני האדמה", מעין אוסף שירים שהוא כתב לאחרים, בביצועו, בגוון רך, שנועד לקרב את שלום בחזרה לקהל. גם הוא אכזב במכירות.
"מחכים למשיח" הופק מתוקף החוזה שהיה לשלום בחברת התקליטים סי.בי.אס, ולא מתוך זה שהם רצו להוציא לו עוד אלבום. בהתאם, התקציב היה נמוך, נדמה לי 20 אלף דולר, עם זמן אולפן קצוב מאוד, והתחושה בהקלטות היתה שכל הזמן נאבקים מול השעון.
ודווקא כשלא היו הרבה שעות אולפן, החלטנו להכניס להפקה סמפלרים, שהיו אז חידוש. הם היו קשים לתפעול ולקח שעות לעבוד איתם. למשל, לראשונה בארץ (ואולי גם בעולם) דגמנו גיטרה חשמלית לתוך סמפלר, מה שנחשב אז לחילול הקודש. תפקיד הגיטרה המונוטוני המפורסם מהשיר "מחכים למשיח" הוא למעשה דגימה לסמפלר, כי לא הצלחנו לנגן את הרצף המונוטוני הזה בחי. הגיטרה הזו מקדימה את התופים בפתיחה, מתוך טעות שקרתה באולפן, והחלטנו להשאיר אותה. חלק מהסינתיסייזרים ומהסמפלרים לא "הבינו" מה אנחנו רוצים מהם, וחלק מהטעויות נשארו.
התחלנו לעבוד בדירת חדר שבה גרתי על גג ברחוב חיסין בתל אביב, עם סינתיסייזר, מכונת תופים וטייפ קסטות. מבחינת סאונד, אני הבאתי לאלבום את צליל הפופ של האייטיז, של להקות מצוינות כמו "טירז פור פירז", "פוליס" ו"ג'נסיס" של פיל קולינס. אפשר לשמוע את זה, למשל, בסינתיסייזר שאני מנגן בשיר "מחכים למשיח". זה נתן קונטרה לשלום, שהביא לאלבום את הצד של הרוק המחוספס והפאנק, עם הגיטרות.
שלום הבין לאן אני מכוון וזרם עם זה. בדיעבד, הוא היה מאוד אמיץ להפקיד את גורל הקריירה שלו בידיים של מפיק בן 27, שמנסה להכניס חידושים צליליים וטכנולוגיים למוזיקה שלו. כשהשמעתי לו בשלב מוקדם את הסקיצה ל"בלי לומר מילה", שהושפע מפיטר גבריאל, עם התופים האלקטרוניים והסינתיסייזרים, הייתי בטוח שאקבל על הראש. אבל הוא היה נפעם, וזה נטע בו אמון ללכת איתי לכיוון האלקטרוני. זה מעניין, כי אם תשאל היום אנשים על "מחכים למשיח", יגידו לך שזה רוק, אף אחד לא יגיד לך אלקטרוני. אבל יחסית לתקופה ההיא, בהחלט עשינו רוק אלקטרוני.
השירים הראשונים שהקלטנו היו "זה לא נוח" ו"אין מחלוקת", ועוד לפני שהם היו גמורים, זה דחף את שלום לכתוב את היתר. בעצם יש באלבום שני סוגים בולטים של שירים: בלדות האהבה הרכות, כמו "קרן שמש מאוחרת" ו"דז'ה וו", יועדו להיות סינגלים מובילים, כדי להחזיר את שלום לקהל. במיינסטרים הצליחו אז דויד ברוזה עם "האישה שאיתי", שלמה ארצי ב"תרקוד", ירדנה ארזי ועפרה חזה.
שלום לא הגדיר את האלבום הזה כאלבום שירי מחאה. הוא היה אז בתקופה של באסה, אחרי שני כישלונות, מסביבו מוזיקה מתקתקה מצליחה, והמוזיקה המחוספסת כמו שהוא רצה לעשות לא מצליחה. ברקע היו מלחמת לבנון וההפגנות, המצב הפוליטי, נפילת הבורסה. בן אחיו, אבשי חנוך ז"ל, נהרג בתאונת אימונים כמה שנים לפני כן, הוא עצמו התגרש.
שלום היה באותן שנים בן אדם מריר וכתב את אשר על ליבו. משם יצאו שירים כמו "לצאת מהלחץ", "זה לא נוח", "משיח" ו"לא עוצר באדום", ועדיין, לא היתה כוונה לשים אותם בפרונט; ראינו בהם שירים שמיועדים למעריצים האדוקים, לא לקהל הרחב.
את השיר "מחכים למשיח" שלום הציג בפניי כשיר הומוריסטי, כשהוא שר את הטקסט על רקע מקצב מונוטוני שסיפקה אורגנית "קסיו" קטנטנה, צעצוע של בתו מאיה. עדיין לא היו הרמוניות. אני חשבתי על השפעה מ"מודרן לאב" של דיוויד בואי עם המקצב המהיר, ובחזרות ניסיתי למשוך לשם. שלום ניסה למשוך לכיוון הומוריסטי יותר, בסגנון "טיול ליפו".
ואז הקלטנו תופים לשיר, והסתמן שהכיוון שלי חזק יותר. הקלטת תופים נחשבה אז להוצאה כספית כבדה, שלא היה אפשר לחזור אחורה ולשנות אותה, כך שלא הצלחנו להחזיר את השיר לכיוון ששלום רצה. לא היתה לנו טכנולוגיית מחשב כמו היום, שניתן לחתוך את התופים אחרת. אם היה מחשב, "מחכים למשיח" לא היה נשמע כמו שהוא יצא.
החלטנו ללכת על הכלאה בין הרעיונות שלנו, לעיתים עם אלמנטים סותרים, ועשינו כל מיני פעולות מתוך ניסוי וטעייה. הבתים בשיר הם למעשה סוג של ראפ, ששלום אומר. אין להם מנגינה. אני חושב שהוא חיפש מנגינה, אבל לא הספיק למצוא אותה. אחרי שסיימנו את האלבום, אתי אנטה מחברת התקליטים אמרה, "בואו נוציא את 'מחכים למשיח' כסינגל פתיחה, ואחריו את הבלדות שימכרו את האלבום". הסכמנו.
איך שהשיר יצא, הוא שרף את הרדיו עד לרמה ששידרו אותו בגלי צה"ל ארבע פעמים בשעה. ואז יצאה הנחיה שאסור לשדר את אותו שיר פעמיים בשעה. אני זוכר את יאיר ניצני ויזהר אשדות מתקשרים אלי נרעשים, מה זה הדבר הזה. קרה עם השיר הזה משהו שאני לא זוכר שקרה עם שיר לפני כן, ברמת העוצמות, האימפקט וגלי ההדף.
ההצלחה העצומה של השיר, ובעקבותיו של האלבום, שינתה את החשיבה שלנו לגבי ההמשך. אצל שלום נדלק הרעיון ללכת על הופעות ענק במקומות גדולים. עד אז הוא הופיע בעיקר בהיכלי תרבות ובמתנ"סים, אולמות של עד 600 איש. ב"משיח" הוא אמר, במקום לעשות 50 הופעות קטנות, נעשה אחת ענקית. כלומר, סיבוב של מעט הופעות, מאוד־מאוד מושקעות מבחינת סאונד, תאורה, נגנים וצוות טכני, בסדר גודל שאמן ישראלי לא עשה לפני כן.
מה שאפשר את זה כלכלית היו ספונסרים שהתחברו להפקה. האירוניה היא שהיו שם, בין היתר, מנהלי בנקים - אותם בנקים שנגד המפולת שהם גרמו התריס השיר.
ההופעות הענקיות בפארק הירקון, באמפי צמח ובקיסריה היו עבורנו מאבק. בגלל הרעש העצום של הקהל, בקושי שמענו את עצמנו על הבמה ונלחמנו שנשְמע טוב ושנישָמע טוב. גם שם היינו חלוצים - הראשונים שהשמיעו לקהל סאונד בסטריאו ולא במונו. הראשונים שאצלם מתופף הופיע עם אוזניות, כדי להיות מסונכרן עם מחשב וסינתיסייזר. המעגל נסגר כשההצלחה של "מחכים למשיח" גרמה לקהל לגלות מחדש גם את "חתונה לבנה", שהשירים הבולטים ממנו כיכבו גם במופע של "משיח".
בזמן אמת, שלום נהנה מההצלחה. כולנו בני אדם, וכשמזמינים אותך לעשרות "ארוחות חינם", לחלק מהן אתה נעתר. אבל אנחנו לא אוהבים להתרפק על העבר ולדוש בו. כשאומרים לשלום שהוא עשה דברים גדולים, הוא מתקפל. כשאומרים לו שהוא מלך הרוק, זה מלחיץ אותו. כשנותנים לו כבוד, הוא נבוך. הוא לא אחד שמנפנף בהישגים. הם מלחיצים אותו, כי הם מהווים עבורו רף. זה אופייני לאמנים אמיתיים.
בעיניי, שלום חנוך הוא אחד האמנים הכי גדולים בעולם. אם היו שואלים אותי אם אני מעדיף לנגן איתו או עם הרולינג סטונס, הייתי בוחר בשלום. היחיד שתהיה לי התלבטות לגביו הוא בוב דילן.
• • •
שלום חנוך (71) נחשב לאחד מגדולי יוצרי השירים במוזיקה הישראלית. יליד קיבוץ משמרות, שהחל ליצור כנער צעיר. חתום על מאות שירים, מתוכם עשרות רבות של קלאסיקות מצליחות, ובהן "למה לי לקחת ללב", "מה איתי", "נגד הרוח", "מאיה", "מחכים למשיח", "ככה וככה" ו"אהבת נעוריי".
הוא שירת בלהקת הנח"ל, כיכב בהרכב "השלושרים" ובלהקת "תמוז" ושיתף פעולה עם אריק איינשטיין ואחרים ביצירת צליל הרוק הישראלי. תהפוכות ומשברים בחייו הובילו אותו ליצירת אלבומי רוק אישיים ומחוספסים, שהתוו את הדרך לז'אנר שלם ולשורת יוצרים שהלכו בעקבותיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו