הרבה לפני שידענו לחשוב על הדברים האלה, האבולוציה של האנושות והפעילות שלה היו קשורות קשר בל יינתק לאור השמש. למרות שהטכנולוגיה שחררה אותנו לכאורה מהתלות בגרם השמיים העצום שהכתיב את חיי אבותינו, ישנן עדויות רבות לכך שאור השמש השאיר – ועדיין משאיר – חותם משמעותי על האדם. Claude סייעה לנו לצלול אל כמה מהתכונות שנצרבו בנו ע"י השמש.
שמש בגבעון – עמוד דום!
אחת התיאוריות המרתקות בנושא טוענת כי אור השמש היה גורם מכריע בהתפתחות ההליכה הזקופה על שתי רגליים. הסיבה: כשאנו עומדים זקוף והשמש נמצאת ישירות מעלינו, פחות קרינת שמש פוגעת בגופנו. תכונה זו העניקה יתרון משמעותי לאבותינו הקדמונים באקלים האפריקאי החם.
עור השמש
ידוע מעט יותר הוא הקשר בין השמש לצבע עורנו: ההומו סאפיינס המוקדם פיתח הגנה נוספת מפני השמש בצורת עור כהה מאוד. אור השמש מפרק פולאט (ויטמין B9), מאיץ הזדקנות ופוגע ב-DNA. באקלים האפריקאי הקדום, העור הכהה סיפק הגנה חיונית, תוך שמירה על חדירת מספיק קרינת UV לייצור ויטמין D.
עם זאת, כאשר בני אדם התיישבו באזורים פחות חמים ופחות מוארים, הם פיתחו עור בהיר יותר באמצעות גנים שונים באוכלוסיות שונות. תהליך זה התרחש במהירות יחסית – כנראה ב-40,000 השנים האחרונות. באזורים הקרובים לקטבים, שבהם פחות קרינת UV, נדרש פחות פיגמנט להגנה על הפולאט, והעור הבהיר אפשר חדירת יותר אור לייצור ויטמין D.
החסרון המשמעותי של העור הבהיר הוא הגנה מופחתת מפני נזקי שמש. באוסטרליה, למשל, שיעורי סרטן העור הם מהגבוהים בעולם – בעיקר בשל ההיסטוריה הקולוניאלית, שהושיבה באי בעל קרינת ה-UV הגבוהה אוכלוסייה אירופית בעלת עור בהיר.
תל(ת)לי אור
גם לשיער מתולתל עשוי היה להיות תפקיד בהגנה מפני השמש הקופחת – חוקרים מאמינים כי הוא התפתח משום שסיפק שכבת בידוד עבה יותר מאשר שיער ישר, וכך מגן טוב יותר על הקרקפת מפני קרינה חזקה.
שמש בעיניים
אור השמש השפיע גם על התפתחות העיניים האנושיות: בני אדם מאזורים בקווי רוחב גבוהים – כלומר, רחוק יותר מקו המשווה ואור השמש החזק שלו – פיתחו פחות פיגמנט מגן בקשתית, ארובות עיניים גדולות יותר (וכנראה גם גלגלי עין גדולים יותר), ויכולת קליטת אור משופרת.
שעון שמש
המקצב הצירקדי שלנו – מחזור הערות-שינה המונע על ידי המוח וההורמונים – הוא עוד מורשת אבולוציונית עמוקה הקשורה לאור. בני האדם מותאמים לאור יום במגוון דרכים, כמו ראייה טובה באור בהיר, ראיית צבעים מעודנת באור, ראייה חלשה באור עמום וחוסר בחושים חדים אחרים, כמו שמיעה או ריח, הדרושים יותר להתמצאות בחושך.
קרובי המשפחה הקרובים ביותר שלנו – שימפנזים, גורילות ואורנגאוטנים – גם הם פעילים באור יום וישנים בלילה, מה שמחזק את ההשערה שגם בני האדם הקדומים ביותר היו בעלי התנהגות יומית דומה.
נוע תנוע
ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות במאתיים השנים האחרונות הובילו אותנו לאמונה כאילו "השתחררנו" מהתלות בשמש – אך ברור שזה לא המצב. כך, למשל, מחקרים מראים כי סגנון חיים של "חיות לילה" מוביל להפרעות במחזורי השינה הטבעיים, עלייה בקוצר ראייה ושינויים גנטיים מהירים נוספים הקשורים לראייה. הביצועים הקוגניטיביים והפיזיים שלנו נפגעים כאשר המחזורים היומיים הטבעיים שלנו מופרעים. חוקרי עתידנות כבר בוחנים את המקצבים הצירקדיים הנדרשים לחיים על מאדים, שם היום נמשך כ-24.7 שעות – אך אין שום ערעור על כך שגם בעידן תאורת הלד, אור השמש ימשיך לעצב את הביולוגיה שלנו, אם כי קשה מאוד לחזות באילו צורות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו