הסוד האפל של התרופות לירידה במשקל

השמות אוזמפיק (Ozempic), וויגובי (Wegovy) ומונג’ארו (Mounjaro) הפכו בשנתיים האחרונות לשם דבר, לאחר שרבים גילו שהן מקלות מאוד על ירידה במשקל. עם זאת, לא כולם מתלהבים מהבשורה "זה טבעי להיות זהירים סביב טיפולים חדשים. העובדה היא שלתרופות הללו כבר יש היסטוריה ארוכה של שימוש", הסבירה ד"ר בריוני הנדרסון, מומחית בניהול השמנת יתר ומנהלת רפואית ב-Numan.

התרופות הללו הן גרסאות סינתטיות של הורמון שאנו משחררים באופן טבעי בעת אכילה, המגרה שחרור אינסולין, שולט ברמות הסוכר בדם, מאט את קצב ריקון הקיבה ומודיע למוח להגביר את תחושת השובע ולהפחית תיאבון.

"יש מעל 10 מיליון ‘שנות חולים’ של נתונים לשימוש באגוניסטים של קולטני GLP-1 לשליטה ברמת הסוכר בדם", הסבירה הנדרסון. עם זאת, היא מדגישה שהשימוש בהן צריך להיעשות עם מרשם וליווי רפואי מקיף בלבד, כדי להבטיח שימוש נכון.

כמו כל התרופות, גם תרופות להשמנת יתר עשויות לגרום לתופעות לוואי, אך לא כולם חווים אותן. "תופעות לוואי קלות כמו בחילה, עצירות, כאבי בטן ושלשול הן יחסית נפוצות, ורבות מהן ייעלמו עם הזמן", היא הסבירה. תופעות לוואי חמורות יותר הן נדירות, אך יכולות לדרוש תשומת לב רפואית דחופה. זאת אחת הסיבות לצורך בליווי לנטילת התרופה.

"התרופות הללו יכולות להיות יעילות מאוד בטיפול בהשמנת יתר – אבל הן לא תרופת פלא", היא אומרת, ומוסיפה כי לצד התרופות יש צורך גם בשינויים באורח החיים ותמיכה בהתנהגות. "הנקודה היא להסיר את 'רעש האוכל' ולעזור לאנשים ליהנות מאורח חיים בריא יותר באופן כללי", היא קובעת.

אין תרופת פלא לירידה במשקל. "מחקרים הראו שהפסקת התרופות הללו לעיתים קרובות מובילה להשבת חלק מהמשקל שאבד במהלך הטיפול בשבועות ובחודשים הבאים", היא מסבירה. "זה פשוט מדגיש את החשיבות של צימוד התרופות הללו עם שינויים ברי-קיימא באורח החיים, כדי שהירידה הראשונית במשקל תוכל לשמש כמקפצה לחיים מאושרים ובריאים יותר בטווח הארוך". במלים אחרות, התרופות צריכות להיות טריגר לאימוץ של אורח חיים בריא יותר – אחרת, ברגע שמפסיקים ליטול אותן, עולים חזרה במשקל.

"עלינו להתחיל לטפל בהשמנת יתר כמה שהיא באמת – מחלה כרונית”, אומרת הנדרסון. "על ידי הכרה בה כמחלה רפואית, אנחנו יכולים לעזור לאנשים להעז לבקש טיפול ללא פחד מביקורת".

לפי דוח של Numan שניים מכל חמישה אנשים (39%) חושבים ששימוש בתרופות אלה הוא "רמאות". יותר ממחצית הבריטים (52%) עדיין לא מכירים בהשמנת יתר כמחלה, ושישה מתוך עשרה אנשים מאמינים שהשמנת יתר היא בחירה אישית. לדברי הנדרסון, "הגיע הזמן להתקדם מעבר לאמונות 'תרבות הדיאטה' המיושנות, שהדגישו כוח רצון וכושר על פני הבנה מדעית".

מקורות: מירור, Sat. 1.