לא מפסיקה להפתיע: חוקרים גילו שימוש חדש לאוזמפיק

זה התחיל כתרופה לסוכרת, הפך למטאור בשוק ההרזיה, ועכשיו עשוי להציע תקווה חדשה למיליונים הסובלים מהתמכרות לאלכוהול: מחקר חדש מגלה שסמגלוטייד, החומר הפעיל בתרופות המבוקשות אוזמפיק ווגובי, עשוי להפחית משמעותית את צריכת האלכוהול אצל אנשים עם בעיית שתייה.

המחקר, שנערך באוניברסיטת צפון קרוליינה ופורסם בכתב העת JAMA Psychiatry, מצא כי זריקות שבועיות של סמגלוטייד הפחיתו באופן משמעותי את כמות האלכוהול שנצרכה ואת התשוקה לאלכוהול בהשוואה לפלצבו.

לדברי ד"ר קלרה קליין, אחת החוקרות הבכירות במחקר ומרצה במחלקה לאנדוקרינולוגיה ומטבוליזם בבית הספר לרפואה באוניברסיטת צפון קרוליינה, ממצאי המחקר מצביעים על הפוטנציאל של סמגלוטייד ותרופות דומות לטפל בהפרעת שימוש באלכוהול.

הפרעת שימוש באלכוהול (Alcohol Use Disorder - AUD) היא מצב רפואי המאופיין בחוסר יכולת לשלוט בצריכת אלכוהול למרות ההשלכות השליליות. לפי המרכז לבקרת מחלות בארה"ב (CDC), מצב זה גורם לכ-178 אלף מקרי מוות בשנה בארה"ב ומהווה גורם סיכון משמעותי למחלות כבד, מחלות לב וכלי דם, וסרטן.

בנוסף, על פי סקרים לאומיים בארה"ב, למרות שכ-29% מהאמריקאים המבוגרים עונים על קריטריונים להפרעת שימוש באלכוהול במהלך חייהם, פחות מ-10% מהסובלים מהפרעה זו מדווחים על קבלת טיפול, ופחות מ-2% מקבלים טיפול תרופתי.

פחות משקאות (וגם סיגריות)

במסגרת המחקר גויסו 48 מבוגרים שאובחנו עם הפרעת שימוש באלכוהול אך לא חיפשו טיפול באופן אקטיבי. המשתתפים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: האחת קיבלה זריקות שבועיות של סמגלוטייד והשנייה קיבלה פלצבו במשך תשעה שבועות.

שבוע לפני תחילת הטיפול, המשתתפים השתתפו בניסוי מעבדתי שבו הותר להם לצרוך את המשקאות האלכוהוליים המועדפים עליהם במשך שעתיים. הם יכלו לבחור לדחות את תחילת השתייה עד 50 דקות תמורת תגמול כספי. ניסוי דומה נערך גם לאחר שמונה שבועות של טיפול. במקביל, לאורך כל תקופת המחקר, החוקרים עקבו אחר דפוסי השתייה השבועיים של המשתתפים בחיי היומיום שלהם.

התוצאות הראו שלאחר הטיפול, המשתתפים בקבוצת הסמגלוטייד צרכו פחות אלכוהול במעבדה, כפי שנמדד בגרמים של אלכוהול שנצרכו ובריכוז האלכוהול בנשימה. בנוסף, הערכות של דפוסי השתייה השבועיים הראו כי הסמגלוטייד הפחית באופן משמעותי את התשוקה השבועית לאלכוהול וגם את מספר המשקאות בימים שבהם שתו, והוביל להפחתה גדולה יותר בימי שתייה כבדה ביחס לקבוצת הפלצבו. עם זאת, הסמגלוטייד לא שינה את היחס בין ימי שתייה לימי הימנעות מאלכוהול.

ממצא חשוב נוסף היה שבקרב תת-קבוצה קטנה של משתתפים שעישנו סיגריות בתחילת המחקר, אלה שטופלו בסמגלוטייד הפחיתו באופן משמעותי את מספר הסיגריות היומי בהשוואה לקבוצת הפלצבו. ממצא זה עשוי להיות חשוב מכיוון שכיום אין תרופה אחת המאושרת לטיפול הן בהפרעת שימוש באלכוהול והן בהפסקת עישון.

למרות התוצאות המעודדות, החוקרים מדגישים כי הנתונים ראשוניים ויש צורך בהמשך מחקר. המחקר הנוכחי השתמש במינונים הנמוכים ביותר של סמגלוטייד כדי למקסם את הבטיחות, בעוד שמינונים להפחתת משקל מגיעים עד פי ארבעה מהמינון הגבוה ביותר שנבדק במחקר הנוכחי.

ד"ר קליין מסכמת: "נדרשים מחקרים גדולים וארוכים יותר באוכלוסיות רחבות יותר כדי להבין באופן מלא את הבטיחות והיעילות באנשים עם הפרעת שימוש באלכוהול, אך הממצאים הראשוניים מבטיחים".