אובדן חוש הריח מוביל להשלכות מדאיגות שלא הכרנו

מאז המגיפה שהתחילה את העשור הדרמטי הזה, עלתה המודעות לחשיבות חוש הריח בחיינו, בעקבות מספר האנשים שסבלו מאובדנו כתופעת לוואי של המחלה. כעת, מחקר של מכון ויצמן למדע ברחובות, שמתפרסם ב-Nature Communications, חושף פרט נוסף על חשיבות חוש הריח: בלעדיו, ייתכן שאנחנו נושמים לא טוב. Claude מסבירה לנו את המסקנות.

לפי החוקרים, בראשות הדוקטורנט ליאור גורודיסקי ופרופ’ נעם סובל, אנשים שנולדו ללא חוש ריח נושמים באופן שונה לחלוטין מאנשים עם חוש ריח תקין. הם עקבו אחרי 21 אנשים שנולדו ללא חוש ריח ו-31 אנשים עם חוש ריח תקין. המשתתפים ענדו מכשיר מיוחד שפותח בעשור הקודם במעבדה של סובל, ומדד את זרימת האוויר בנחיריים במשך 24 שעות. התוצאות היו כה מובהקות, שהחוקרים יכלו לזהות מי סובל מאנוסמיה בדיוק של 83% רק על סמך דפוסי הנשימה, ללא צורך בבדיקת ריח כלל.

ההבדלים הראו שאנשים הסובלים מאנוסמיה (היעדר חוש ריח) לוקחים כ-240 "הרחות" פחות בשעה בהשוואה לאנשים עם חוש ריח תקין. למרות שהקצב הכללי של הנשימה זהה, ההבדלים בדפוסי הנשימה משמעותיים, ונמשכים הן בשעות הערות והן במהלך השינה.

הממצאים מעלים חששות משמעותיים:
הבדלי נשימה בזמן ערות – אנשים עם חוש ריח תקין מבצעים "הרחות חקר" לא מודעות לאורך היום, פעולה שנעדרת אצל אנשים ללא חוש ריח;
שינויים בשינה – גם בזמן שינה, כשאין חקירה מודעת של ריחות, נמצאו הבדלים משמעותיים בדפוסי הנשימה;
השפעה על תוחלת חיים – מחקרים קודמים הראו שמבוגרים שאיבדו את חוש הריח נמצאים בסיכון גבוה פי שלושה למוות בתוך חמש שנים בהשוואה לאנשים עם חוש ריח תקין.

כאמור, המחקר מקבל משנה תוקף לאור גל אובדן חוש הריח שנגרם בעקבות מגיפת הקורונה. למרות שהמחקר התמקד באנשים שנולדו ללא חוש ריח, הוא מעלה שאלות חשובות לגבי ההשפעות ארוכות הטווח על אנשים שאיבדו את חוש הריח במהלך חייהם.

החוקרים ממליצים לאנשים שאיבדו את חוש הריח להיות במעקב רפואי קפדני יותר, קוראים למומחים לפתח תרגילי נשימה מותאמים שיעזרו לאנשים שאיבדו את חוש הריח, ובעיקר להיות ערים לשינויים בחוש הריח ולדווח עליהם לרופא.