מדד מסת הגוף (BMI) משמש כאחד הכלים המרכזיים להערכת השמנה והשמנת יתר – אך למעשה, הוא מוביל להמעטה בהערכת השכיחות האמיתית של השמנת יתר, כך לפי מחקר ישראלי שפורסם בשנה שעברה. נעזרנו ב-Claude כדי להבין את ההבדלים בין המדד למצב בשטח.
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב מצאו שבערך שליש מהאנשים שסווגו כבעלי "משקל תקין" על סמך BMI סבלו למעשה מעודפי שומן בגוף, מה שמכניס אותם לטווח ההשמנה. המחקר, שפורסם בכתב העת Frontiers in Nutrition, ניתח נתונים של קרוב ל-3,000 מבוגרים ישראלים שעברו סריקות מקיפות של הרכב הגוף. בקרב המשתתפים שמדד ה-BMI שלהם היה בטווח ה"נורמלי”, 38.5% מהנשים ו-26.5% מהגברים התגלו כסובלים מרמות שומן בגוף המאובחנות כהשמנת יתר.
לעומת זאת, המחקר מצא כי 30% מהגברים ו-10% מהנשים שסווגו כבעלי משקל עודף לפי BMI היו דווקא בעלי רמות שומן בריאות בגוף.
פרופ’ יפתח גפנר, שהוביל את המחקר, הסביר כי "הממצאים שלנו היו קצת מדאיגים, והצביעו על כך שהשמנת יתר עם משקל ‘תקין’ היא הרבה יותר נפוצה בישראל ממה שהנחנו. אנשים אלה, בהיותם בגדר הנורמה לפי ה-BMI, עוברים בדרך כלל 'מתחת לרדאר' ולא מקבלים טיפולים, מה שמציב אותם בסיכון גבוה יותר למחלות כמו מחלות לב וסוכרת".
הפער נובע, כפי שהופך יותר ויותר ידוע בשנים האחרונות, מהעובדה שה-BMI מתייחס רק לגובה ומשקל, ולא להרכב הגוף בפועל. לשני אנשים עם BMI זהה יכולים להיות אחוזי שומן ומסת שריר רזה שונים בתכלית. הסתמכות על המדד הפשטני הזה גרם לקהילה הרפואית לפספס באופן שיטתי מקרים רבים של השמנת יתר.
כדי לאמת את חששותיהם, החוקרים ערכו למשתתפים בדיקות דם, ומצאו רמות גבוהות של כולסטרול, סוכר וגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים אחרים בקרב אלו עם "השמנת-יתר במשקל תקין". תוצאות אלו מצביעות על מה שאמור להיות כבר מובן מאליו: מדידה ישירה של אחוזי השומן בגוף מספקת תובנות מדויקות בהרבה לגבי בריאות הגוף לעומת BMI. "אנו ממליצים לצייד את כל המרפאות במכשירים מתאימים למדידת תכולת השומן בגוף, ולהפוך אותה בהדרגה לתקן הזהב למניעת מחלות ותמותה מוקדמת", אמר גפנר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו