מחקר חושף: למה אנחנו כל כך מכורים לסמארטפון שלנו?

הנוחות היא אבן יסוד של החיים בעולם המודרני. כל העולם מונח בכף הסמארטפון שלנו, בלי שנצטרך לקום מהספה (אולי רק לפתוח לשליח את הדלת). אבל מה עומד מאחורי הבחירה שלנו בנוחות? מחקרים בתחום מדעי המוח מסבירים מדוע אנו נוטים לבחור באפשרויות ה"רווחיות" ובסיפוק הרגעי והמיידי, בפרט כשאנו עייפים או מוצפים.

אחד ההסברים לתהליך הזה שמתחולל במוחנו נמצא בהורמון הדופמין, המכונה גם "הורמון ההנאה והתגמול": הוא מופרש ברגעים של תחושת הנאה וסיפוק רגעי - ובכך הוא למעשה מעודד אותנו לחזור על בחירות דומות בעתיד כדי לשחזר את התחושה. התהליך הזה לכאורה מעודד אותנו להעריך יותר תגמולים מידיים מאשר עתידיים.

הרשתות החברתיות מנצלות את המנגנונים הללו באופן מתוחכם כדי להעלות את זמן המסך של המשתמשים - בעקבות תחושת ההנאה הרגעית שהם מקבלים מהתכנים המועדפים עליהם.

הפורמט הקצר והמהיר של הסרטונים בטיקטוק, למשל, מעניק גירוי מיידי ותחושת סיפוק מהירה - מה שמפעיל את מערכת התגמול במוח באופן אינטנסיבי, ולעיתים אף עלול להוביל להתמכרות. סקר שנערך לאחרונה בנושא בספרד מצא כי אחד מכל חמישה צעירים ספרדים גולש יותר משעתיים ביום בטיקטוק.

מחקר שנערך בסין על המקבילה של טיקטוק, דווין, הראה שמנגנון ההמלצות המותאם אישית של האפליקציה מפעיל את אזורי התגמול במוח יותר מאשר סרטונים כלליים המוצגים למשתמשים חדשים.

מעייף להחליט

השפעות אלו מתעצמות בעידן של "עייפות החלטות". העולם המודרני מציף אותנו באפשרויות בחירה, וככל שאנו מקבלים יותר החלטות, המאמץ הקוגניטיבי יכול להוביל אותנו לתחושה של תשישות מנטלית או פיזית. בחלק מהמקרים התשישות הזו גורמת לנו להעדיף את הדרך הקלה, וכך לעיתים קרובות אנו בוחרים באפשרות הנוחה כדי לא לאמץ את המוח. הטכנולוגיה מציעה פתרונות מהירים וקלים, המנצלים את המצב הזה ומחזקים את התלות שלנו בה.

אולם, לעיתים הנוחות הטכנולוגית גובה מחיר. מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי חשיפה ממושכת למסכים ולתוכן דיגיטלי עלולה לגרום לריבוי הסחות דעת, לפגיעה ביכולת הקשב והריכוז וכן להפעלה מופחתת של אזורי מוח שונים הקשורים לעיבוד המידע. הדבר מתבטא בקושי להתמקד במשימות ארוכות טווח ובנטייה לחפש גירויים מהירים ותכופים. יתרה מכך, קיים חשש לפגיעה אפשרית ביכולות הלמידה והזיכרון, שכן המוח מתרגל לעיבוד מידע בצורה שטחית ומהירה.

האמפתיה נפגעת, האגרסיות גוברות

ההשפעות האלה לא מוגבלות רק לתחום הקוגניטיבי. השימוש האינטנסיבי בעזרים הטכנולוגיים עלול להשפיע גם על היבטים רגשיים וחברתיים. מחקרים שנערכו בנושא מצביעים על פגיעה אפשרית ביכולת האמפתיה ועלייה ברמות האגרסיביות. השלכות אלו עלולות להשפיע על היכולת ליצור ולשמר קשרים חברתיים משמעותיים בעולם האמיתי.

חרף ההשלכות השליליות הפוטנציאליות, חשוב לזכור כי למטבע שני צדדים והטכנולוגיה היא כלי שאנו יכולים לפתח שליטה בו. בסוף, ההשפעה תלויה באופן השימוש – גישה מושכלת לעזרים טכנולוגיים עשויה לשפר ולחזק יכולות קוגניטיביות ולתרום לרווחה נפשית.

כך לדוגמה, משחקי מחשב מסוימים ואפליקציות של משחקי חשיבה וזיכרון, נמצאו כמשפרים יכולות קוגניטיבית. בנוסף, קיימות פלטפורמות למידה מגוונות כמו הרצאות, פודקאסטים ומאמרים שניתן למצוא ברשת, בתוכנות מחשב ובאפליקציות בטלפון הנייד שלנו.

הגישה המומלצת צריכה להיות מתונה ומאוזנת. היא כוללת הגבלת זמן מסך, יצירת סביבה נטולת הסחות בזמן למידה או עבודה, ועידוד פעילות גופנית כאמצעי לשיפור הריכוז ולהפחתת ההשפעות השליליות של זמן מסך ממושך. בנוסף, חשוב לפתח מודעות להרגלי השימוש שלנו בטכנולוגיה ולהיות ביקורתיים כלפי האופן שבו היא משפיעה על חיינו.

בעידן שבו הטכנולוגיה היא חלק בלתי נפרד מחיינו, הבנת ההשפעות שלה על תפקודי המוח והזיכרון שלנו היא חשובה מאוד. ככל שנלמד יותר על האינטראקציה בין התפתחות המוח להתפתחות הטכנולוגיה, כך נוכל לפתח אסטרטגיות יעילות יותר לשימוש מושכל. האתגר הוא למצוא את האיזון בין ניצול יתרונות הטכנולוגיה לבין שמירה על בריאות המוח והרווחה הנפשית שלנו.

איתי עניאל הוא חוקר מוח וזיכרון, ובוגר תואר שני בחקר המוח באוניברסיטת בר אילן