האם קופי אדם קרובים לפיתוח שפה? מחקר חדש מצביע על יכולת מפתיעה

כשאתם רואים חתול רודף אחרי עכבר, המוח שלכם מיד מבחין בין מי שמבצע את הפעולה (החתול) למי שהפעולה מבוצעת עליו (העכבר). יכולת זו, המכונה בתרגום חופשי "פירוק אירועים" (event decomposition), נחשבה עד כה לייחודית לבני אדם. אולם מחקר חדש שנערך בשווייץ מערער על הנחה זו.

צוות חוקרים בינלאומי בהובלת ד"ר ונסה וילסון בחן את תנועות העיניים של תשעה קופי אדם מגן החיות בבאזל - שימפנזים, גורילות ואורנגוטנים - בזמן שצפו ב-84 סרטוני וידאו קצרים. הסרטונים הציגו מגוון אינטראקציות - הן בין שתי דמויות (אנושיות או של קופים) והן בין דמות לחפץ דומם. המחקר השווה את דפוסי המבט של קופי האדם לאלה של 14 מבוגרים ו-29 תינוקות בני שישה חודשים.

"גילינו שקופי האדם, בדומה למבוגרים, מעבירים את מבטם בין מבצע הפעולה למקבל הפעולה", מסבירה ד"ר וילסון. "זה מרמז שהיכולת לפרק אירועים התפתחה לפני השפה". התינוקות, לעומת זאת, התמקדו בעיקר במידע רקע בסצנה - תוצאה שמתאימה לשלב ההתפתחותי שלהם.

ההבדל העיקרי בין קופי האדם למבוגרים היה שהקופים - למרות שעקבו אחר הפעולה באופן דומה - נטו לסרוק יותר את הרקע, בעוד המבוגרים התמקדו בעיקר בדמויות הפועלות. תופעה מרתקת התגלתה כשהסרטונים כללו מזון - אז גם הקופים וגם בני האדם הראו העדפה ברורה להתמקד במי שמחזיק או מטפל במזון.

המפתח החסר לשפה

למרות שקופי אדם מתקשרים ביניהם באופנים המזכירים לעתים התנהגות אנושית - הם מדברים בתורות, קוטעים זה את זה ולכל אחד מהם קול ייחודי - התקשורת שלהם נעדרת את המורכבות המאפיינת את השפה האנושית. אחד ההבדלים המרכזיים, מסבירה וילסון, הוא היכולת האנושית לשלב מילים בצירופים שונים כדי ליצור משמעויות חדשות. "תכונה זו אמנם קיימת בתקשורת של בעלי חיים, אך עד כה נמצאה רק בצורות פשוטות הרבה יותר", היא מציינת.

המחקר מעלה שלוש השערות מרכזיות לגבי השלב החסר בין היכולת הקוגניטיבית של קופי האדם לבין התפתחות השפה האנושית. האחת נוגעת לשינויים בקוגניציה החברתית - בני האדם, למשל, נוטים יותר מקופים להתמקד בפני מבצע הפעולה כשהתוצאה מפתיעה, כאילו מנסים להבין את כוונותיו. השנייה קשורה לצרכים תקשורתיים שהתפתחו עם העלייה ברמת שיתוף הפעולה האנושי. השלישית נוגעת ליכולת הביטוי - המוח האנושי, שגדול פי שלושה מזה של השימפנזה, מאפשר עיבוד של מבני תקשורת מגוונים יותר.

"אנחנו מגלים יותר ויותר שההבדל בין התקשורת האנושית לזו של מינים אחרים הוא של דרגה, ולא של מהות", מסכמת וילסון. "המחקר שלנו ממשיך לחשוף תובנות חדשות. אנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך להבנת הגורמים שהובילו להתפתחות מורכבות התקשורת האנושית".