יום הזיכרון

האבל הפרטי של משפחת זהבי: "המחבל נמלט כשהבין שאין לו סיכוי מול עמיר"

עבור שני זהבי, גיסתו של הכדורגלן ערן, העולם התהפך ב-15.7 בשנת 2003 • אחיה, עמיר שמחון ז"ל, שוטר מג"ב בתפקיד, נרצח בפיגוע בטיילת בתל אביב • בראיון מיוחד לרגל יום הזיכרון היא מספרת על הזיכרונות ממנו, החיים בלעדיו וגם איך הציל בגופו ידידה שהיתה לצדו

גם ילדים מבינים: משדר מיוחד ליום הזיכרון לדור הצעיר

תחת הכותרת "ביחד עם ניק - האחים והאחיות שאיבדנו" תעלה בערוצים ניקולודיאון וטין ניק תוכנית מפגשים עם ילדים וילדות ששכלו אח או אחות ב-7 באוקטובר או במלחמת חרבות ברזל • דרך שיחות עם האחים והאחיות השכולים, הצופים הצעירים ייחשפו לקשר המיוחד ביניהם

הפוסט האחרון: המילים, התמונות והסרטונים שהפכו לגלעד וירטואלי

רבים מבין חיילי צה"ל שנפלו במלחמת חרבות ברזל הותירו אחריהם מילים, תמונות וסרטונים, שמנציחים ברשתות החברתיות רגעים מחייהם ורבדים באישיותם • בני משפחותיהם החליטו, במקרים רבים, להשאיר את הגלעד הדיגיטלי על הוול בפייסבוק, כעמוד שנפתח לזכרם או כפרופיל באינסטגרם • הכאב נורא, בלתי נתפס, אבל ייתכן שהיום, בעידן הסמארטפונים, יש דרך נוספת להתמודד עימו • והזדמנות לכולנו להכיר מקרוב את הגיבורים שבמותם ציוו לנו חיים

"יום זיכרון שיאגד את שבעה באוקטובר והמלחמה? זו בריחה מהתמודדות"

איך נזכור את 7 באוקטובר ב-2033? פרופ' ורד ויניצקי סרוסי, חוקרת זיכרון קולקטיבי, סבורה ש"ההווה מעצב את העבר, ולכן האופן שבו נזכור את שבעה באוקטובר ישתנה עם השנים" • על מיצגי החטופים: "יש בהם משהו שעלול לנרמל מציאות שאי אפשר לדמות"

"בחלום החלפנו מבטים, והוא כמו אומר לי 'זהו, אני לא בא יותר'"

אשירה גרינברג תיכנס בקרוב עם בתה ארבל לבית החלומות שבנתה יחד עם בעלה, מג"ד 13 שנפל בעזה, אבל את החלל שהותיר היא תרגיש בכל פינה • "יש לו את המטבח־חוץ שרצה ואת המקרר בירות, אבל הוא לא יכול לבוא בחמישי הביתה מאוחר, לפתוח ולשתות - מה שוות כל ההנאות האלה בלעדיו?" • רגע לפני יום הזיכרון הראשון שלה כאלמנה, היא נזכרת בערב שלפני נפילת תומר, אז אמרה לה בתה ארבל "אבא לא חוזר" • וברגע שבו הבין שהפעם זה משהו אחר: "הוא שמע בטלפון בנות צורחות בחמ"ל, ויצא מהבית בידיעה שלא הצליח למלא את המשימה שלו - להגן על היישובים"

את העול הפשוט כעפר הם נשאו בלי הבט אחורה

הקרבות לשחרור הנגב ממחבלי הנוחבה היו קשים ומלווים ברוח לחימה ובאומץ שלא נופלים מאלה של הקרבות לכיבוש הגולן ב־1973. זוכרים את האחים קלמנזון שיצאו להצלת בארי, את לוחמיו של ברק חירם, את נוה לקס. הנה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה ארוכה, זהו מסדר הנופלים של תשפ"ד

לפני הזריחה החושך סמיך יותר

הרצל כתב ש"הציונות היא אידיאל אין־סופי". הציונות היא אידיאל אין־סופי, כי כל עוד היהודים קיימים, המשימה העליונה היא להבטיח את שרידותם, לא רק כפרטים, אלא כעם ריבוני. המשימה הזו היתה לפנינו, ונוריש אותה לילדינו ולנכדינו. אבל כדי לשרוד צריך לזכור שהשרידות אינה מובטחת. גם מבחוץ, אך גם מבפנים

איזהו גיבור? זה שמנצח את אויביו

אפשר היה לאחל לעצמנו שלא נזדקק לכל כך הרבה גיבורים, כלומר לוחמים. להבטיח יונה ולחכות לרגע שבו הצבא יפשוט מדיו. אלה תקוות שווא של מי שמסרבים להתבגר. אם לא ננצח במלחמה עצמה, אם לא נלכוד את העיר בכוח הזרוע ונמשיך להחזיק בה בכוח הזרוע - לא יעזרו דיבורים יפים

"אמרתי לעצמי 'אם אתה נופל, כולם נופלים אחריך'"

רס"ן אדר וולף, סגן ירדן סולמון ורס"ן (מיל') דוד פחימה הם קצינים צעירים, מפקדים שהובילו אל הקרב את חייליהם, שחלקם לא שבו ממנו • בשיחה עם אייל לוי הם מספרים על המפגש הראשון עם האובדן הקרוב, על הצורך להיות שם עבור שאר הלוחמים שעדיין איתם בשדה הקרב, ועל כובד האחריות לחיי הפקודים

הדילמה של העוטף: איך מנציחים פוגרום

בתוך הקיבוץ או בחוץ, להשאיר את המבנים החרבים או להרוס ולבנות מחדש, ואיך מתייחסים לתחושת ההפקרה של המדינה? • שבעה חודשים אחרי, יום זיכרון ראשון מאז הטבח הנורא, ובקיבוצי העוטף עדיין לא בטוחים איך נכון להנציח את האסון ואת החברים שאינם • "יש כאלה שאומרים, 'מה, אנחנו אושוויץ? אנחנו הכפר שליד מחנה הריכוז?'"

קשר סבתא: שלוש חברות הילדות שקברו את הנכדים באותה חלקה

60 שנה חלפו מאז נפרדו דרכיהן של שלוש החברות הטובות מספסל הלימודים • כעת, בהר הרצל, תחת מחטי הברושים הנעים ברוח הירושלמית, הן עומדות שוב יחד, הדסה - סבתא של נועם וישי, אורה - סבתא של אריאל, ויהודית - סבתא של בן, מול המצבות שתחתן קבורים נכדיהן שנפלו במלחמת חרבות ברזל

מאות אבות ואחים שכולים ציינו את יום הזיכרון הקרוב באירוע של עמותת אור למשפחות

במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בת"א התאספו 600 אבות ואחים שכולים, ביניהם מאות מחרבות ברזל • בין כולם, עמדו והתחבקו 4 אבות שאיבדו באותה שבת נוראית את בניהם • ארבעה אבות עם גורל משותף שגרם להם להכיר בנסיבות הכי טרגיות שאפשר לחוות