הכוכב העולה של הכדורעף בישראל: "ידעתי שלהיות מקצוען ימנע ממני להיות לוחם בצה"ל"

הכדורעף הישראלי בשנים האחרונות הלך אחורה, אבל נראה שדור חדש וצעיר שנבנה גם בהתאחדות הספורט לבתי הספר בישראל נותן תקווה לשינוי. אחד הכישרונות הגדולים של הענף הוא שי ליברמן שחוגג השבוע 19, מי שעלה לישראל בגיל 12 מברזיל וחתם הקיץ במדי סונפאר פאדובה המשחקת בליגה האיטלקית - הליגה הטובה בעולם. ליברמן הוביל בקיץ 2023 את נבחרת ישראל עד גיל 20 לעליה לאליפות אירופה לראשונה מזה כ-30 שנה, תוך שהוא מדורג במקום הראשון בכל טורניר המוקדמות בכמות הנקודות שצבר. בנוסף, היה שותף מרכזי בזכייה של הנבחרת הבוגרת בתחרות "ליגת הכסף האירופית" ואף זכה בתואר ה-MVP במשחק גמר.

מה שאפשר את יציאתו לאירופה בגילו הוא העובדה כי הוא קיבל מעמד "ספורטאי עילוי" מצה"ל, דבר שמהווה תקדים בכדורעף הישראלי. כעת, כשהוא במסע החדש שלו בארץ המגף, הוא התפנה לספר על הדרך שבה הגיעה לכדורעף, השאיפות שלו לעתיד, על מצב הענף, על הקושי שהיה לו כשעלה לישראל וכמובן על איך זה להיות ישראלי בחו"ל בימים הקשים שאנחנו עוברים בשנה האחרונה.

"עליתי מברזיל לישראל לפני שש שנים ב-2018 וכשהגעתי לא ידעתי איך מגמות בבית הספר עובדות, נכנסתי לכיתה ו' ויום אחד הלכתי לטורניר חובבני בפסח עם חברים לכיף ובמקרה ראה אותי מאמן, אמר לי שאני גבוה והתחיל לשאול אותי שאלות. הוא דיבר עם אמא שלי שהייתה בעצמה שחקנית כדורעף בעבר והתחיל להסביר איך המגמה עובדת ואיך הכל נקשר יחד מבחינת ההתאחדות הספורט של בתי הספר. הגעתי לארץ, לא ידעתי שום דבר וזו הייתה נראית לי אופציה טובה מאוד כדי להכיר חברים".

כמה כח לספורט בהתאקלמות שלך בישראל?

"בכיתה ז' הצטרפתי למגמת כדורעף בבית הספר רימון ברעננה, ולקחתי חלק כמובן בליגת בתי הספר ושם התחלתי את המסע שלי והבנתי שאני רוצה להפוך את זה לרציני. היה מאוד קשה בהתחלה, אבל לאט לאט התחלתי להבין כמה טוב זה עשה לי, אספתי חברים טובים. בברזיל אתה גדל בסוג של בועה שאתה ילד כי יש בלאגן ברחובות ואסור לך להסתובב, ואז אתה מגיע לישראל ואתה הולך ברגל לבית הספר. אני לא רואה הבדל בין הברזילאים לישראלים, מבחינת האנשים יש דמיון באופי והחום . התחלתי להכיר אנשים אחרי חודש-חודשיים, אתה נכנס לשגרה אתה מתחיל להכיר אנשים שעוזרים לך".

"בשבועיים הראשונים דיברתי עם החברים מברזיל ואתה קולט שאתה רחוק, מרגיש כאילו איבדת הכל בחיים, אבל זה עובר מהר. לכדורעף היה משקל גדול בזה שאתאקלם, בחטיבה זה עזר לי, זה לקח אותי לנבחרת, הייתה לזה השפעה ענקית. גם ההתאקלמות באיטליה הייתה יותר קלה בגלל העלייה לישראל. אני יודע להסתדר לבד".

הליגה האיטלקית כאמור היא הליגה הטובה בעולם, כך שליברמן קופץ ישירות לבמה הגדולה ביותר של הענף, ועצם העובדה שקבוצתו, שנחשבת לקבוצה קטנה באיטליה איתרה אותו היא סימן לפוטנציאל שלו. "הייתי שנתיים באקדמיה של ההתאחדות ואז ביב' שיחקתי בבוגרים של מכבי הוד השרון. פאדובה ראתה אותי דרך הנבחרת הבוגרת שאליה הצטרפתי כבר בכיתה יא', השתתפנו באליפות אירופה בישראל עד גיל 20 ובסוף אנחנו מדינה קטנה ובענף הזה כולם מכירים את כולם. השחקנים שמסומנים על ידי סקאוטים מוכרים ברוב המועדונים".

איך בא לידי ביטוי העובדה שאיטליה מעצמת כדורעף?

"רואים את זה במתקנים, באולמות, בבדיקות שעושים לך כשחקן חדש. עשו לי בדיקות שבחיים לא עשו לי. בדקו את תנועת הכתף שלי ואיך היא תתפתח, את תנועת הזרועות שלך. יש לך פה כמות מאמנים גדולה. כשאתה נוסע למשחק אתה נוסע יום לפני, אתה ישן שם, אתה עושה אימון ביום המשחק באולם שאתה משחק, יש קהל גדול, ארגוני אוהדים, אולטראס, מה שאנחנו רואים אצלנו בכדורגל. כששיחקתי פה בפעם הראשונה בליגה, לא הצלחתי להפסיק לחייך מההתלהבות.

המצב של הכדורעף הישראלי לא מתקרב למה שהוא היה בעבר, כמה דאגה יש בך מהעתיד?

"לי דווקא יש הרגשה שונה ממה שאתה חושב. בגלל שנכנס דור חדש יש סוג של עלייה, אי אפשר לראות את זה כי לא השגנו עדיין משהו גדול אבל הנבחרת הצעירה שיחקה באליפות אירופה והענף חוזר לעצמו. ברור שזה עדיין לא ברמה של הכדורסל ובטח הכדורגל מבחינת תקציב, אבל אני תמיד מאוד חיובי ורוצה להאמין שיהיה טוב ואני מאמין שיש דור צעיר מוכשר שביחד עם הדור הוותיק יותר, יוכל לעשות דברים יפים. אני לא מרגיש שיש עליי לחץ כי אני מסומן, אני אמשיך לעבוד קשה. לא אליי ייבנה הענף, יש עוד המון כישרונות".

איך זה להיות ישראלי בתקופה הזו בחו"ל? החברים שואלים שאלות?

"הם שואלים המון שאלות. כשאתה מגיע לחו"ל אתה מבין כמה הם לא באמת מבינים על המצב ומסתמכים על מה שאומרים להם בטלוויזיה. קרה לי שנסעתי באוטובוס וראיתי דגלי פלשתין, אבל החבר'ה בקבוצה מדהימים, מחבקים אותי, כבר לאחר כחודש אני מרגיש חלק מהקבוצה, זה חברה שמתעניינים בך, שואלים אם אתה צריך משהו".

אתה מרגיש לפעמים עקצוץ מזה שיש אנשים בגילך שנלחמים בעזה ובלבנון ואתה ספורטאי מצטיין?

"התחלתי להבין באמת איך כל הצבא מתפקד כשחזרתי ליב' לתיכון שלי מהאקדמיה. בזמן שאני דיברתי רק על כדורעף, החברים סביבי דיברו על הצבא, על הצו הראשון, על יום סיירות. תמיד זה משהו שיושב לך בראש, בטח בימים קשים כאלה, אבל ברגע שהבנתי שאני רוצה להיות שחקן כדורעף מקצועי, הבנתי שזה יבוא על חשבון דברים אחרים כמו להיות לוחם בצה"ל. ברור שאני לא עושה מה שהלוחמים עושים ואפילו לא מתקרב לזה, אבל אני מנסה לייצג את המדינה כמה שיותר טוב ובעידן של היום זה חשוב מאוד להביא קצת שקט מבחינת הדעה של האנשים בעולם".

שאלה לסיום, בתור מישהו שעשה עלייה וכרגע גר באירופה, מה המקום שאתה הכי אוהב בישראל?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"הבית שלי. שום דבר לא קרוב לתחושה שיש לי שאני נמצא בבית שגדלתי בו. אני אוהב את רעננה. היא שקטה ואני אוהב רוגע. אני רוצה להגיד שאלו זמנים קשים של מלחמה ואני מתפלל שיחזירו את החטופים הביתה והמצב ישתפר ואני מקווה שיבואו ימים טובים ושקטים יותר".