1992, ימים ספורים לפני יציאת הכנסת לפגרת בחירות. מה שהתחיל ביוזמת שר המשפטים דן מרידור, כהצעת "חוק יסוד: זכויות היסוד של האדם", מתפצל לכמה חוקים, ושניים מהם מובאים להצבעה ועוברים. לא חולפים ימים רבים, ויש שמכנים זאת "המהפכה החוקתית". לא סתם מהפכה, "מהפכה חוקתית שקטה" (כפי שכתב בזמנו פרופ' קלוד קליין). השקט, ומידה לא פחותה של נאיביות, מלווים את המהלך עוד כשלוש שנים, עד לפרסום פס"ד המזרחי. וגם אז נדרשות עוד שנים נוספות כדי להבין באמת כיצד המהלך הזה משנה את כלל מבנה המשטר בישראל.
השינוי המשפטי הצר הפך עד מהרה למהפכה משילותית רחבה. היא יצרה יחסי כוח חדשים בין שלוש הרשויות - החלישה את המחוקקת, הגבילה את יכולת התפקוד של המבצעת תוך הכפפתה ל"ייעוץ המשפטי", והובילה להתגבשותה של מערכת שלמה, פוליטית־שאינה־נבחרת, שמובילה אג'נדה ברורה לעברה של מדינת כל אזרחיה על פני המדינה היהודית.
והיום, בתחושת דז'ה וו, אוסף של תהליכים לכאורה נפרדים ומינוריים שמתרחשים מאז הקמת הממשלה, מסמן את תחילת המהפכה המשילותית השנייה. החוק להגבלת כהונת רה"מ, שמחליש משמעותית את היסודות הדמוקרטיים של בחירת העם ופוגע ביציבות השלטונית, מתואר כחוק "הפשוט יותר", הקל יותר לשינוי. אליו מצטרפת היוזמה לאפשר ליועמ"ש להחליט מי יהיה רה"מ ("חוק הנאשם בפלילים"), בצד המשך עיגון יכולתו של בג"ץ לבטל חוקים במה שיהיה לימים "חוק יסוד: החקיקה" וחזרתם לחזית של מתנגדי חוק יסוד: הלאום. נוסף על כך, משמעותיים לא פחות הם נושאים שהוסרו מסדר היום, חרף ההבטחות: אי־שינוי שיטת בחירת השופטים, אי־פיצול תפקיד היועמ"ש, ומעל לכל, הרגע ההיסטורי שבו ניתן היה למנות ארבעה שופטים שמרנים לביהמ"ש העליון - נמוג בטרם עת. וכאילו כדי להגדיל את האירוניה, אבי המהפכה המשילותית הראשונה, דן מרידור, ממונה לראשות הוועדה למינוי היועמ"ש הבא.
ויש גם הקונטקסט. במשך יותר משנתיים וארבע מערכות בחירות הגיעו להבנה כל מפלגות הימין הפוליטי, שמבנה העל הלאומי לא ישרוד ללא שינוי מבנה הבסיס המשילותי. והנה, בכנסת שבה 65 מנדטים מבוססים על קולותיהם של מצביעי ימין, דווקא אז קמים נציגים שהזדהו "כימין", יוצאים מתוך הסוס הטרויאני, מכלים את הסיכוי לשינוי ומובילים באחת את דגל המחנה הנגדי למען השלמת המהפכה.
המהפכה המשילותית השנייה, בדיוק כמו הראשונה, מתמזגת עם הפן הפוליטי. לא רק שינוי מפלגתי זמני, אלא עיגון תהליכים למניעת הסיכוי שאי פעם (בעתיד) יהיה מהפך פוליטי אמיתי. חברי הכנסת אולי ימשיכו להיבחר, ראשי ממשלות קצרות כהונה יתחלפו "כמו גרביים" (כפי שהסבירה ח"כ מרב מיכאלי כשהובילה בעבר את הצעת החוק להגבלת כהונה), אבל מערכת בלתי דמוקרטית ובלתי נבחרת תעצב למעשה את המדינה כראות עיניה. וכשהמהלכים הללו יוצאים לדרך כיום, מכמיר לב לראות כיצד נושאים שוליים אינספור לוכדים את העין הציבורית ואת תשומת הלב התקשורתית, ואילו אירועים כה מכוננים - עוברים בשקט. עוד מהפכה שקטה יוצאת לדרך, "בלי רעש וצלצולים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
