בלבנון השכנה, חילופי אש ברחובות בין כנופיות או מיליציות יריבות הם עניין שבשגרה. לבנון היא מדינה כושלת, שממשלתה - כשזו מוקמת סוף־סוף - נעדרת שליטה והשפעה על גורמי הכוח הפועלים בה, ובראשם, כמובן, חיזבאללה. אחרי הכל, הפוליטיקאים הלבנונים, ובהם גם שרי הממשלה, הם העומדים בראש המיליציות המשתוללות ברחובות. היעדר משילות משרת את האינטרסים הפוליטיים והעסקיים שלהם, ולכן אין סיכוי שיפעלו ברצינות לשנות מציאות זו.
אבל אפילו במונחים לבנוניים, הקרבות במרכז הבירה ביירות היו אירוע חריג. לאו דווקא בשל השימוש במקלעים ובמטולי אר.פי.ג'י, אלא משום שהאש הופנתה כלפי חיזבאללה, הכוח הפוליטי והצבאי החשוב והחזק במדינה כיום.
חיזבאללה - ותנועת אמל השיעית, שנגררה אחריו - הוציא את אנשיו להפגין בדרישה לפטר את השופט החוקר בפרשת פיצוץ מחסן האמוניום בנמל ביירות באוגוסט 2020. בפיצוץ נהרגו מאות, נפצעו אלפים והנזקים נאמדים במיליארדי דולרים. חיזבאללה חושש כנראה כי השופט יפנה לעברו אצבע מאשימה, שהרי נטען בעבר כי הארגון הוא שרכש בשירות משמרות המהפכה של איראן את האמוניום, ואנשיו הפכו חלקים של הנמל לאקס־טריטוריה בשליטתם.
ברגיל, חיזבאללה אינו חושש מרשויות המשפט בלבנון. לפני כמה שנים פסק בית דין בינלאומי כי חיזבאללה הוא שעמד מאחורי רצח ראש הממשלה, רפיק אל־חרירי. הארגון התעלם מפסק הדין ודבר לא קרה. אבל המצב כיום רגיש יותר מבחינתו של חיזבאללה. לבנון מצויה במשבר פוליטי וכלכלי מתמשך, אספקת החשמל והמים מקוטעת, בתחנות הדלק אזל הדלק ובבתי המרקחת אזלו התרופות. במצב כזה יותר ויותר לבנונים, אפילו מקרב בני העדה השיעית, רואים בחיזבאללה אחראי למשבר ולא מי שיכול לסייע לפתור אותו.
דומה שנשבר מחסום הפחד מפני חיזבאללה. רק לפני כמה חודשים התנפלו תושבי הכפר הדרוזי שוייה שליד חצבאיה על אנשי חיזבאללה ששיגרו טילים ממבואות הכפר לעבר ישראל. הם היכו אותם נמרצות ומסרו אותם ואת הרכב שבו נסעו לידי צבא לבנון. זה מיהר, אגב, להעבירם לידי חיזבאללה.
ועם זאת, האווירה בלבנון אינה זהה לזו ששררה ערב מלחמת האזרחים לפני כ־50 שנה. איש אינו מעוניין במלחמה ואיש גם אינו מסוגל להתעמת צבאית עם חיזבאללה. מרבית הציבור הנוצרי מצוי בנישואי נוחות עם הארגון, ואילו הסונים נעדרי כוח צבאי, הנהגה, ובעיקר רצון לצאת לקרב. נסראללה, מצידו, מיהר לסמן את אנשי הכוחות הלבנוניים כאשמים. מדובר בפלג נוצרי־מרוני קיצוני שהשתייך בעבר לפלנגות, בעלי בריתה של ישראל במלחמת לבנון הראשונה.
ובכל זאת, חיזבאללה זקוק ללגיטימציה ולתמיכה ציבורית. אלא כפי שמלמדות הבחירות בעיראק, שהנחילו מפלה קשה למיליציות הפרו־איראניות במדינה, ובהן חיזבאללה־עיראק, מתברר שאפילו בקרב השיעים גואה הביקורת על אלו המטילים יהבם על טהרן.
חיזבאללה בבעיה, אבל הדבר לא יסיט את מבטו מישראל. כבעבר, הוא אינו מעונין בעימות, אבל הוא נחוש לשמר את משוואת ההרתעה ולא לאפשר לישראל לנצל את חולשתו. אחרי הכל, אין בראייתו כל סתירה בין העימותים ברחובות ביירות לבין שימור יכולת שיגור טילים לעבר ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו