ההגנה על הדרוזים אינה הומניטרית

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ הודיעו שישראל תצא להגנתם של הדרוזים בהר הדרוזים בסוריה, אם המשטר הסורי החדש יפגע בהם.

מה שאינו גלוי לעיני הציבור הוא שההצהרה הזו נועדה בעיקר לרצות את בני העדה הדרוזית בישראל, שחלק נכבד מהם, במיוחד בהנהגה הדתית הבכירה, שומר על הקשר החברי והמשפחתי עם בני העדה הדרוזית בסוריה.

אם ישראל רוצה לסייע למיעוט כזה או אחר במזרח התיכון, היא עושה זאת ללא רעש וללא הצהרות בתקשורת, בדיוק כמו שהיא מסייעת לכורדים בסוריה, בעיראק ובדרום־מזרח טורקיה.

ההצהרה עשתה את שלה בקרב חלק מועט מבני העדה הדרוזית בישראל בלבד, וחלקם קיבלו רושם שהממשלה - שבה דווקא כועסים עליהם בשל נושאים אחרים - מתייחסת אליהם יפה גם אם בעקיפין. אך באותה מידה, ההצהרה קוממה את הדרוזים בלבנון ובסוריה.

גם אם היה אחד שהחליט על דעתו להניף דגל ישראל באישון לילה בעיירה אל־סוודא וגרם לחגיגה תקשורתית בישראל, זה לא אומר שהדרוזים בסוריה מקבלים את ההגנה מישראל. לאו דווקא בגלל שיש להם יכולת הגנה עצמית, אלא כי הם רוצים לחזק את הקשר עם השלטון החדש ואינם רוצים להיות מתויגים כבני חסות של ישראל.

ראש הממשלה ושר הביטחון כנראה לא למדו מההיסטוריה, וממעורבותה של ישראל בלבנון בתחילת שנות השמונים. מוטב ששניהם יעיינו בדוח ועדת כהן, שחקרה ומצאה אחריות ישירה של שר הביטחון דאז אריאל שרון באירועים שהביאו לטבח בסברה ושתילה.

הדרוזים הם מיעוט החי בארבע מדינות: ישראל, סוריה, לבנון וירדן, ולזכותם ייאמר כי הם לויאלים למדינה שבה הם חיים. במדינות הערביות הם חלק אינטגרלי מהעם הערבי, והקשר בין כל בני העדה הוא דתי, חברי ומשפחתי. הם יודעים להפריד בין הקשר הדתי והמשפחתי לבין דעות פוליטיות ולאומיות, ואף עדה לא כופה את דעתה על עדה במדינה אחרת, לכן כל ההצהרות על הסיוע הצבאי לדרוזים בסוריה גורמות נזק יותר מאשר תועלת, ועמדותיהם של בני העדה בלבנון ובסוריה ברורות בהתנגדות לממשלת ישראל.

מנהיגי העדה הדרוזית בישראל מעוניינים לסייע לאחיהם הדרוזים בסוריה, וכך הם עושים במשך שנים רבות. אך הם נמנעים ממתן סיוע ביטחוני, ומנהיג העדה הדרוזית בישראל השייח' מואפק טריף, שנפגש במהלך השנתיים האחרונות עם מנהיגים בכירים במזרח התיכון, ברוסיה ואפילו בארה"ב, מעביר כל סיוע הומניטרי אפשרי לאחים בסוריה. זאת, בידיעת ישראל אך לא במעורבותה הישירה, בוודאי לא במעורבותה הביטחונית. לא פלא שמשרד החוץ העביר בשבוע שעבר סיוע הומניטרי בגובה שלושה מיליון שקל לסוריה - כך לפחות על פי פרסומי חלק מבני העדה בישראל.

אם ראש הממשלה ושר הביטחון חרדים לתדמיתה ההומנית של ישראל, שלא יצהירו על התערבות ביטחונית, הדרוזים בסוריה יסרבו לקבל אותה ממילא. ישראל יכולה לקדם סיוע הומניטרי על ידי ארגונים בינלאומיים באופן גלוי לכל מי שנזקק, ולא בדרך של "הפרד ומשול".