האיפכא של האיפכא

אחד השיעורים המפעימים שלמדתי בעת האחרונה בקשר לאופיו ולמהותו של השיח הציבורי אירע בעיצומם של צילומים לתוכנית טלוויזיה.

לא אציין מהי ומיהי, רק אומר שהיא תחרות בתחום התקשורת והדעות שבה אני הייתי שופט והמתמודדים נדרשו לשטוח את טיעוניהם ודעותיהם.

הו, זה היה מרתק! הנושאים המדוברים היו מטבע הדברים נושאים אקטואליים שעומדים ביסוד פולמוס הימים, והדעות אף הן היו מאלה שנשמעות. לא היה כמעט באף אחת מהן חידוש מיוחד, אבל מה שאפיין כמעט את כולן היה קביעה שרוב המתמודדים דאגו לציין כבר בפתח דבריהם, והיא שהדעה הזו, שמייד תשמעו כאן, שופטים נכבדים, היא דעה מקורית, מזן הדל"פ, הבלתי צפויה, מאתגרת ומפתיעה.

ואז, בתום מונולוג ההקדמה הזה, הם השמיעו, רובם ככולם, את המונולוג הכי צפוי והכי מנוחש מראש והכי משעמם.

מהי דעה מקורית ואמיצה? דעה שלא צפוי לשמוע אותה מזה שאומר אותה. מי שטוען שהעולם הוא שטוח, משמיע דעה מקורית. הוא אידיוט, זה נכון, אבל הוא מקורי. הלאה.

אם הדובר הוא, נגיד, תומך ימין הגר בהתנחלות ששני בניו לומדים בהר המור והוא טוען שיש להחזיר חבלי ארץ כדי להגיע לשלום עם הפלשתינים – זו דעה מקורית.

אם הוא שמאלני יושב קיבוץ שתומך בהתיישבות מחודשת בעזה - זו דעה מקורית.

הדעה היא לגיטימית, היא לא סותרת הנחות יסוד הגיוניות, אין בה חידוש כלשהו, אבל לשמוע אותה ממישהו כזה זה מפתיע ומקורי.

אם הרבה מאוד אנשים טוענים טענת איפכא מסתברא, היא מפסיקה להיות טענת איפכא מסתברא והופכת לאיפכא איפכא מסתברא, רוצה לומר מסתברא ומסתברא

עד כאן הכל מובן, אבל במרחב מסתובבות בימים אלה דעות שכל מי שמשמיע אותן עושה את הדבר הכי צפוי בעולם, אבל הוא או היא משוכנעים שהם משמיעים דעה מקורית מאין כמותה.

מדוע? מפני שזו דעה שמהותה היא דעת "איפכא מסתברא".

וכאן צריך לומר: העובדה שדעה נתפסת כמקורית וכפרי חשיבה מחוץ לקופסה לא הופכת אותה לנכונה או לחכמה. יתירה מזו: זה גם לא הופך אותה למקורית. אם הרבה מאוד אנשים טוענים טענת איפכא מסתברא, היא מפסיקה להיות טענת איפכא מסתברא והופכת לאיפכא איפכא מסתברא, רוצה לומר מסתברא ומסתברא.

הבעיה היא שקסם ה"איפכא מסתברא" הוא מנגנון שמזין את עצמו. ככל שדעה מתויגת יותר כ"איפכא", כך יש לה מתנגדים רבים יותר, וככל שיש לה מתנגדים רבים יותר - כך הולכת ומתעצמת האיפכאיות שלה והיא שואבת מכך כוח.

ולראיה: אנשים שזה עתה השמיעו בפניך את הדעה ש-90% מאנשי השכונה שלהם אוחזים בה, מרגישים שהם הפגיזו כאן פצצת תאורה של מקוריות ואיפכא מסתברא.

אסתכן ואומר שהם אפילו לא לגמרי מאמינים בה, אבל העובדה שהצד השני מסרב אפילו לשמוע אותה ופוסל את מי שמשמיע אותה, היא זו שמעצימה אותה ונותן לה כוח איפכא בלתי מידתי.

וכן, אני מדבר בעיקר על פולמוס החטופים התיאורטי לחלוטין והלא באמת קיים. וכן, הוא הגיע למקומות בלתי נסבלים בכלל.