סכנת הדילים של טראמפ

טראמפ חזר והצהיר, לפני הבחירות ולאחריהן, כי פניו לעסקאות מעין־מסחריות להסדרת ענייני העולם, לרבות המזרח התיכון.

הגישה הזאת עלולה להוליך לניגוד, ואולי אף להתנגשות, עם האינטרסים החיוניים של ישראל בזירות המלחמה הנוכחית. יש סכנה שהגישה המסחרית תוביל לעסקאות מדיניות מזיקות עם איראן ולעסקאות עם אסלאמיסטים סונים בעזה ובסוריה, בחסות "שותפות" שוחרות רע לישראל כמו טורקיה וקטאר. הערכה זו, על ניגוד שעלול להתפתח, מחריפה כשמביאים בחשבון את האיושים של טראמפ ביחידות הממשל העוסקות במזה"ת.

אמנם לדרגים בכירים מונו תומכי ישראל מובהקים: שר החוץ רוביו, היועץ לביטחון לאומי וולץ, שר ההגנה הגסת', ראש סוכנות הביון המרכזית רטקליף, השגרירה לאו"ם סטפניק והשגריר לישראל האקבי. אבל בדרגים בינוניים מונו גם אנשים כמו מנהלת המודיעין הלאומי גבארד, השליח למזרח התיכון וויטקוף, תת־שר ההגנה קולבי ועוזר שר ההגנה לענייני המזרח התיכון דמינו. לאלה יש לצרף אגף שלם במשרד החוץ האמריקני, הסבור שנים כי הברית עם ישראל גוררת את ארה"ב למלחמות לא רצויות. פקידים כאלה, כשהם חוברים לגישה העסקית־דיפלומטית של טראמפ ומאסק, עלולים לקדם את אסטרטגיית הבּיוּת והפיוס של איראן שנקטו ממשלי אובמה וביידן, בשאיפה לייצב את המזרח התיכון באמצעות עסקאות עם איראן, טורקיה וקטאר. הפעם הם עלולים לקדם את האסטרטגיה המופרכת הזאת תחת הסיסמה "אמריקה תחילה", עם ארוֹמה בדלנית ובשוליה אף אנטישמית.

הסיסמה "אמריקה תחילה" אינה קריאה לבדלנות או להסתגרות ארה"ב ביבשת שלה. ודאי שאין בה, כשלעצמה, אנטישמיות או הסתייגות מישראל. במקורה העלה אותה טראמפ כדי לסמן מדיניות שתשרת אינטרסים אמריקניים, ולא אוטופיה גלובליסטית - כלומר, "אמריקה תחילה" היא קריאה למדיניות פעילה ואינטרסנטית של ארה"ב בזירה העולמית, ולא לנסיגה ממנה. אבל כש"אמריקה תחילה" מקושרת אצל טראמפ עם דיפלומטיה של "תן וקח" מעין־מסחרית, זה עלול להוביל ל"קח" מסוכן שיינתן לאיראן, בדמות הסתגלות להיותה מדינת סף גרעינית, או עלול להוביל להשלמה, במסווה, עם המשך האיום של צבאות טרור קניבליים ברצועת עזה, בלבנון ואולי גם בסוריה.

לחזוּת המסוכנת הזאת נבנתה תשתית מסוימת במינויים של טראמפ לממשלו. מצד אחר, בתפיסת "אמריקה תחילה" יש בסיס לשיתוף רעיוני ואסטרטגי עם ישראל, שהרי האינטרסים של ארה"ב וישראל משתלבים, ובלבד שממשל טראמפ יבין שהאינטרסים שלו עצמו מחייבים לעקר את הג'יהאדיזם האסלאמי. ישראל יכולה להשתלב במגמת טראמפ להסדיר את המזרח התיכון באמצעות מדיניות מעין־עסקית, רק כשהמדיניות הזאת מתחשבת באינטרסים החיוניים לישראל ולא מכרסמת בהם.

בצומת הנוכחי, ישראל מוכרחה, ויכולה, להכריע בלי להתפשר מול אויבות אכזריות שיארבו לה בסבלנות, איראן וחמאס. עליה לסיים את המלאכה בעזה ובלבנון בלי סיוע אמריקני ישיר. אסור להסתגל לצבאות טרור בגבולות ישראל, בפשרה שתהיה הקדמה למתקפות ברבריות נוספות. ואסור להשלים עם הותרת האיום האיראני, אלא חיוני להכריעו באופן חותך.

האיראנים כבר הראו את יכולתם "להתפשר" כדי לשמר, ואחר כך לפתח, את המפעל הגרעיני שלהם. המתקפות של ארה"ב בעיראק הפגינו בשעתן מה עלול לקרות גם לאיראן, ולכן בראשית שנות האלפיים הורידו האיראנים את הראש והקפיאו את הפיתוח הגרעיני, ואחר כך חידשו אותו בשעת כושר. אבל עכשיו זו שעת כושר מבצעית ואסטרטגית לישראל, ואסור ש"דילים" ימסמסו אותה.

האם נתניהו סיכם עם טראמפ על מניעת "פשרות עסקיות" עם האסלאמיסטים המאיימים עלינו? ולחלופין, האם יידע לעמוד מול "דילים" כאלה שטראמפ עלול ליזום? יש לקוות שהעסקה הנוכחית עם חמאס אינה מבשרת על "דילים" מסוכנים.