תוצרת טורקיה

ההתמדה וההשקעה משתלמות, אומר לעצמו בסיפוק רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, ממרומי משכנו ב"ארמון הלבן".

אחרי שנים של כישלון לערער את יציבות משטרו של בשאר אל־אסד בסוריה, זכה ארדואן להצלחה. המורדים בחסותו השיגו את המטרה. עכשיו ניתן יהיה לעצב את סוריה מחדש בהתאם לאינטרס הטורקי, הן ביחס למשטר החדש שיקום בה והן ביחס לכורדים, שנואי נפשם של הטורקים.

היחסים בין סוריה לטורקיה ידעו ימים טובים יותר, אבל המתיחות והעוינות תמיד היו ברקע. במהלך המאה הקודמת סכסוכים טריטוריאליים או תמיכה בגורמי אופוזיציה למשטרים השונים הובילו את הצדדים לא פעם אל סף מלחמה. דווקא עלייתו של בשאר אל-אסד פתחה חלון הזדמנויות לחידוש היחסים בין אנקרה לדמשק. העוינות נשכחה כאשר ארדואן ובשאר החלו לטפח יחסי שכנות קרובים, יש שיאמרו יחסי מנטור־חניך. שיתוף פעולה צבאי, השקעות כלכליות, הסכמי סחר ותיירים משתי המדינות שחצו את הגבול המשותף בישרו על עידן חדש. ב־2008 אף אישר ארדואן כי ארצו מתווכת במגעים לשלום בין ירושלים לדמשק.

אבל חוסר הנכונות של אסד להתגמש מול האופוזיציה מבית, עם פרוץ המחאה במארס 2011, וסירובו לחולל רפורמות כפי שהציע ארדואן, הובילו למשבר. טורקיה הפכה למוקד אופוזיציוני צבאי ופוליטי נגד אסד עת ארדואן פרש את חסותו על המורדים מכלל הגוונים – חילונים ואסלאמיסטים, כאשר ברקע נמצאת גם קטר.

וכך, עם תמיכה אמריקנית, החלה טורקיה לאמן ולחמש קבוצות מורדים כדי להפיל את משטר אסד. השנאה אליו היתה כה גדולה, עד שגם מול דאעש גילו הטורקים גמישות. אמנם אנקרה גינתה את מעשי הרצח המזוויעים של אנשי "הח'ליפות האסלאמית", אבל על רקע המלחמה המוסלמית הקרה בין הסונה לשיעה בסוריה ובעיראק, הטורקים אהדו את המלחמה של דאעש בהגמוניה האיראנית־שיעית בזירה המזרח־תיכונית. משם הדרך היתה קצרה לפתיחת הגבולות ללוחמי ג'יהאד שנכנסו לסוריה מהגבול הטורקי, לרכוש נפט מדאעש ולתמוך לוגיסטית בטרוריסטים.

עד לפני שבועיים נראה היה שדווקא הציר השיעי ניצח במלחמה. אסד חזר לשלוט ברוב הטריטוריה הסורית, והמורדים נדחקו למחוז אדליב בצפון, הגובל עם טורקיה. אבל ארדואן לא הרים ידיים והמשיך לסייע למורדים בכל דרך. ב־8 בדצמבר נפרע השטר – המשטר הסורי קרס אל מול מתקפת הבזק של המורדים, אסד עצמו נמלט לרוסיה.   

השמחה המוקדמת על נפילת משטר אסד, משרתם של האיראנים ומרכיב חשוב ב"ציר ההתנגדות", עלולה להתהפך עת נפגוש את הפרוקסי הטורקיים־קטאריים על הגבול הצפוני. לכל אורך מלחמת חרבות ברזל ארדואן ביקר בפומבי את ישראל במקרה הרע, ובמקרה הגרוע יותר העליל עלינו עלילות דם. הנשיא הטורקי האשים את ישראל ברצח עם, כינה אותה "מדינת טרור", השווה בין רה"מ נתניהו להיטלר, טען שחמאס מגן על טורקיה ואיים לפלוש לישראל. רק לאחרונה הביע ארדואן מחאה על הפלישה הישראלית לאזור החיץ בסוריה, ופנה לאמריקנים לעצור אותה. זה אותו ארדואן שפלש פעמיים לסוריה וכבש בה שטחים כדי להילחם בכורדים.

רק לאחרונה הביע ארדואן מחאה על הפלישה הישראלית לאזור החיץ בסוריה, ופנה לאמריקנים לעצור אותה. זה אותו ארדואן שפלש פעמיים לסוריה וכבש בה שטחים כדי להילחם בכורדים

טורקיה של ארדואן רוצה מזרח תיכון חדש בהגמוניה שלה. החולשה של חיזבאללה, והתבוסה שנחלה איראן בסוריה, מאפשרים עכשיו דריסת רגל טורקית גם בארץ הארזים. הנה, בפגישה בשבוע שעבר בין ארדואן לראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאתי, הבטיח הטורקי לעמיתו לעמוד לצד לבנון "בכל האמצעים הזמינים" נוכח התוקפנות הישראלית.

כמעט תמיד קריסת מדינות יציבות וחזקות מזמינה אנרכיה ואובדן שליטה. מי שמבקש לנצל את המצב הם גורמי כוח שעמדו מן הצד והשקיפו על המתרחש. במשחק האומות המתקיים עתה במזה"ת ישראל חייבת לפעול מול הגורמים שיכולים לשמש בני ברית שלה (הדרוזים והכורדים). אסור לנו להזניח את הזירה לשחקנים שנראים מתונים (הציר טורקיה־קטאר), אבל חותרים לערער את יסודות הביטחון שלנו.