ואם עינב צנגאוקר תגיע לכותל?

נבחרתי על ידי ה־BBC לאחת מ־100 הנשים המשפיעות של השנה. הרשימה כוללת נשים שפועלן מניע ומשנה את העולם. מעל כולן יש אחת ששבתה את ליבי. עינב צנגאוקר, אמא לביאה שלמדנו להכיר ב־14 החודשים האחרונים. היא הצליחה, בוערת מגעגועים לבנה, להצית התגייסות מאסיבית למען החטופות והחטופים. הייתי רוצה להזמין את עינב בחנוכה הקרוב לרגע של אור, להדליק נר בחנוכיית הענק אשר בכותל המערבי.

הרי הכותל המערבי הוא אתר לאומי שייחודו תפילה ובקשה. אך דווקא שם לא רואים את עינב - החנוכייה מוצבת באזור שבו אין כניסה לנשים.

מדי שנה בוחר רב הכותל להעמיד את החנוכייה המרכזית בעזרת הגברים בכותל המערבי ולא בשום מקום אחר, ובכך מדיר באופן אינהרנטי נשים מהטקס, וכמובן מהשתתפות פעילה בו, בעוד שניתן היה בקלות להציב את החנוכייה ברחבה הציבורית הגדולה בכותל, שאליה יש גישה הן לנשים והן לגברים.

לצערנו, גם אם עינב צנגאוקר, או כל אם אחרת של חטוף, או אם שכולה של חלל צה"ל, אשת מילואים, אחות של חייל או כל אישה אחרת תרצה לעמוד ליד החנוכייה בכותל ולהיות נוכחת בהדלקת נרות חנוכה - רב הכותל לא יאפשר זאת.

כל עוד את אישה, הזכות הבסיסית הזו נגזלת ממך ולא תתאפשר לך.

אנחנו עומדים לפני חג החנוכה, חג האור. כיס בזמן שבו ניתן להתרגש מכך שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. אבל לצערנו בכותל המערבי אין אפשרות לאור להיכנס, אפילו לא בחרך קטן.

הבחירה להציב דווקא שם את החנוכייה אינה מקרית. היא חלק מתפיסת עולם שמקדם רב הכותל - השתקת נשים, הדרתן והרחקתן מהשתתפות פעילה בחיי הדת היהודית, ככל שזה תלוי בו. האג'נדה באה לידי ביטוי גם בטקסים ממלכתיים רשמיים הנערכים בכותל המערבי. בטקס הפותח את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל לא נשמע קולה של אישה באף חלק מחלקי הטקס. האימהות, הבנות, הנשים, החברות, הסבתות - כולן נוכחות־נפקדות, ניצבות בלבד בטקס ממלכתי רגיש כל כך, וכאבן אינו בא לידי ביטוי.

השקפת העולם הבדלנית והמיזוגינית הזו עוברת כחוט השני בכל החלטה שקיבל הרב רבינוביץ' מאז ניתנו לו המפתחות לכותל לפני 30 שנה. מדי חודש אנחנו, קבוצת נשים שמבקשות להתפלל במקום כמנהגנו לקרוא בספר תורה, חוות התנכלויות אלימות קשות, והרב מעלים עין. איך בדיוק נראית אלימות בכותל ואיך מנרמלים אותה? כשזה לא נוח, פשוט מתעלמים.

בשנים האחרונות הושחתו 39 סידורי תפילה שלנו ונקרעו לגזרים, הושלכו חפצים וכוסות קפה ומים עלינו, ירקו עלינו, נצמדו אלינו כדי להפריע לתפילה, קיללו אותנו, שרקו במשרוקיות כדי לפגוע בתפילתנו, דחפו אותנו והפילו ארצה נשים מבוגרות. איש לא נעצר למרות שבכותל ישנם כוחות ביטחון למכביר. האדישות כלפי אלימות המכוונת לנשים ממניעים דתיים מגיעה ישירות מהמשרד לשירותי דת, הרבנים הראשיים והרבנות הראשית לישראל.

אבל עכשיו, כשחנוכה בפתח, אולי מסתמנת ההזדמנות לחולל שינוי ביחס לנשים בכותל המערבי. אולי השנה תוצב החנוכייה המרכזית של הכותל במקום הנגיש לכל אדם, ונשים תוכלנה להיות שותפות פעילות בהדלקות הנרות בכותל. הגיע הזמן לחבר את המתרחש בכותל אל שנות האלפיים.

בסיפור חנוכה המקורי הספיק פך קטן של שמן להדלקה של שמונה ימים, נס שיש בו השראה לכל מי שחווה אובדן גמור וכל מה שנשאר לו זו כמות קטנה של שמן טהור. הגיע הזמן להורות לרב הכותל לאפשר לעינב ולנשים אחרות להדליק נר בכותל. הגיע הרגע להאיר פנים לכל יהודייה ויהודי. חנוכה זה זמן טוב להתחיל במאור הפנים הזה.