"בעלי אמר שהוא יעדיף למות לפני שייתן לי גט, שאשאר תקועה לנצח", סיפרה לי רחל (שם בדוי) בפגישתנו. כבר חמש שנים היא מחכה לקבל גט מבעלה, ורואה איך החיים חולפים על פניה. כמוה, אלפי נשים בישראל כלואות בכלא שקוף - נשואות לגבר שמסרב לשחרר אותן.
היום, יום המאבק באלימות נגד נשים, מדברים על אלימות פיזית, מילולית וכלכלית. אך קיימת גם אלימות שקטה ומתמשכת: סרבנות גט. אלימות שמשתקת חיים שלמים - האישה לא יכולה להינשא שנית, ללדת ילדים או לבנות זוגיות חדשה. היא תקועה בלימבו אכזרי - היא לא נשואה ולא גרושה.
האלימות הזו מתבטאת בדרכים רבות: בעל שדורש סכומי כסף מופקעים תמורת הגט, שמאיים שלעולם לא ייתן גט, שמתנה את הגט בוויתור על מזונות הילדים או על הדירה המשותפת. יש כאלה שנעלמים לחו"ל ומשאירים את נשותיהם עגונות, ללא יכולת להשתחרר מכבלי הנישואים. לב-ליבה של סרבנות הגט אינו המניעה הטכנית להינשא מחדש, אלא עצם העובדה שאדם אחר מחזיק במפתחות לחירות האישה. זוהי שלילת האוטונומיה הבסיסית והזכות לחופש.
והסבל לא מסתיים בסרבנות עצמה. בדרך לחירותה האישה נאלצת להוכיח שזכותה להתגרש, באמצעות הליך משפטי בבית הדין הרבני - הליך משפטי מתיש ויקר, שלעיתים נמשך שנים ארוכות. היא נדרשת להופיע שוב ושוב בפני בתי הדין ולחשוף את פרטי חייה האישיים ביותר בפני זרים. כל דיון, כל עיכוב, כל דרישה חדשה של הבעל - גובים מחיר נפשי כבד ומעמיקים את הטראומה.
הסבל לא מסתיים בסרבנות עצמה: בדרך לחירותה האישה נאלצת להוכיח שזכותה להתגרש, באמצעות הליך משפטי בבית הדין הרבני - הליך משפטי מתיש ויקר, שלעיתים נמשך שנים ארוכות
ההשלכות הנפשיות הן הרסניות. נשים מספרות על דיכאון עמוק, על חרדות משתקות, על בושה חברתית שמובילה להתבודדות. "אני מרגישה כמו רוח רפאים", סיפרה לי אחת מהן, "כולם ממשיכים בחיים שלהם, ורק אני תקועה באותו מקום". הן מאבדות את ביטחונן העצמי ואת תחושת הערך, ולעיתים אף את התקווה.
הילדים הם קורבנות שקטים של המצב, גדלים בצילו של סכסוך מתמשך בין ההורים, ולפעמים גם הופכים לכלי משחק בניסיונות להפעיל לחץ. כמי שעוסקות באלימות במשפחה, ידוע שלעדות של הילדים לאלימות בין ההורים יש השפעה הרסנית. אותו הדבר כשמדובר בסרבנות גט. הם סופגים את המסר ההרסני שלפיו ניתן להשתמש בכוח כדי לשלוט באדם אחר. החשיפה המתמשכת הזו לאלימות משפיעה עמוקות על התפתחותם הרגשית ועל תפיסת עולמם לגבי מערכות יחסים, אמון וזוגיות.
הגיע הזמן להכיר בסרבנות גט כצורת אלימות חמורה. המדינה חייבת לנקוט צעדים משמעותיים: להחמיר את הסנקציות נגד סרבנים, לספק תמיכה משפטית ונפשית למסורבות, ולהקים מערך סיוע ממשלתי שיעזור לנשים אלו לצאת מהמלכודת האכזרית הזו.
בכל יום שעובר, עוד אישה מאבדת חלק מחייה בהמתנה אינסופית לחירותה. כחברה, אנחנו לא יכולים להמשיך להתעלם. חובתנו להתייצב לצד הנשים האלה ולדרוש שינוי מיידי. כי מאחורי כל סרבנות גט עומדת אישה שכל פשעה היה הרצון להיות חופשייה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו