"הרעיבו אותנו כל הזמן, לא היה לנו מים": הוועדה לקידום מעמד האישה דנה בהחזרת החטופות והחטופים

יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים מצוין היום (שני), בצל מלחמת חרבות ברזל. הוועדה לקידום מעמד האישה התכנסה במליאת הכנסת לדיון בנתונים שהתקבלו במשרד הרווחה והביטחון החברתי לאורך השנה, שמושפעים באופן ישיר מהמלחמה הארוכה, ובנוסף, דנים גם במאבק להחזרת החטופות והחטופים. באולם נמצאים גם שגרירים זרים, שלוקחים חלק בדיון.

על פי הנתונים שנחשפו, נרשמה ירידה בפניות למרכזי הסיוע ובקשות לעזרה, אך הדבר מטעה, שכן אין מדובר בהוכחה לכך שהמצב משתפר. במהלך המלחמה חשופות הנשים ליותר אלימות בתוך הבית. בנוסף, הנשים בישראל מעולם לא היו חשופות יותר לאלימות.

ירדן גונן, אחותה של החטופה רומי גונן, הקריאה עדויות קשות של אנשי זק"א מטבח 7 באוקטובר, המתארות את הזוועות שביצעו מחבלי הנוח'בה באותה השבת השחורה: "ראינו אותם משחקים בכדור, כדור נוטף דם. אחרי כמה דקות הבנו שזה לא כדור, ראינו אישה מדממת, אישה שחתכו לה את החזה ושיחקו איתו כדורגל. הייתה אישה שנורתה בין רגליה כמה פעמים, לא רק אישה אחת, דפוס חוזר. ראינו אישה שהם נעצו סכין בין רגליה".

גונן הדגישה: "אלה אותן מפלצות שעשו זאת לנשים וגברים ב-7/10, אבל הן עדיין המפלצות שמחזיקים באחותי עכשיו. יש לנו יותר מדי עדויות מהשבי על מה שהם עשו לנשים ואיך הנשים האחרות לא יכלו לעזור. הן לא הורשו אפילו לחבק אותן. חיבוק. עברנו שנה של זוועות, שנה של חוסר ביטחון מתמשך, שנה שבה ניסינו להיאבק באלימות כלפי נשים".

מירב טל, ששוחררה לפני שנה משבי חמאס, ובן זוגה יאיר יעקב נרצח ב-7 באוקטובר וגופתו עדיין מוחזקת על ידי חמאס, סיפרה על רגעי האימה ודרשה להשיב את החטופים שנמצאים עדיין בידי ארגון הטרור בעזה. "הייתי 53 ימים בשבי, נחטפנו מקיבוץ ניר עוז, מהבית, עם פיג'מה", סיפרה מירב.

היא המשיכה ותיארה את אותם הימים הנוראיים בשבי, והתנאים בהם הוחזקו: "שני ילדיו של בן זוגי, בני 13 ו-16, נחטפו גם. הם היו לבד. לבד עם מחבלים 52 יום. הרעיבו אותנו כל הזמן, לא היה לנו מים, לא היה חשמל. זה לא פחד, זה אימה להיות שם. איימו עלינו כל הזמן עם נשקים. היינו עושים שירותים אחד על השני".

"אי אפשר להוריד את המים כי אין מים, איימו עלינו, לקחו אותנו שמונה שעות עם שקית ניילון על הראש, מסקינטייפ סגור ושמיכה על הפנים והצוואר. ככה ברכב, שמונה שעות עם שישה מחבלים ברכב. לא יכולנו לדבר ולא להגיד שכואב לי הצוואר ואני לא יכולה לנשום. 8 שעות נסענו כך ברכב כדי להגיע לבית חולים נאסר, ושם היינו אצל החמאס עוד חמישה ימים. אני הוחזקתי על ידי הג'יהאד האיסלאמי".

על בן זוגה יאיר שנרצח בשבי, אמרה: "בן זוגי עדיין חטוף ונמצא בעזה, רצחו אותו בקיבוץ וחטפו גופה. הראו לי סרטון של בלתי מעורבים שמרביצים לו, בועטים בו ואבא לוקח ילד בן 8 כדי שיבעט בגופה. זה הבלתי מעורבים שנמצאים בעזה, אז לי היה נס, אבל מבחינתי הנס לא הושלם עד שכולם יחזרו. אנחנו באמת לא יכולים להשתקם. הילדים שלי מלווים אותי במשך שנה, הם לא יכולים ללמוד, הם לא יכולים לעשות שום דבר וכל מי שחזר לא יכול לחזור לתפקוד".

בכאב היא הדגישה: "אני כבר לא מבינה איך עדיין לא שוחררו החטופים. אנחנו לא יכולים להשתקם, מי שחזר לא יכול להשתקם, כי חלק מהאחים שלנו עדיין יושבים שם בשבי. וזה ילדות צעירות וזה גברים מבוגרים וזה ילדים קטנים שעדיין שם. העינויים הם ללא הפסקה, העולם צריך לעשות הכול כדי להוציא משם את האנשים".

לבסוף, היא דרשה שבני משפחות החטופים יוגדרו כנפגעי פעולות איבה: "לא מכניסים אותם, הם לא כלולים. העינוי הוא פשוט גיהינום. להיות לצד המחבלים, לא לראות אור, לא לנשום כמו שצריך, לרעוד בגוף. ומה שמטריד אותי זה בעיקר הילדות ששם. תחשבו מה עובר עליהן. ומספיק כבר עם דיבורים, צריך מעשים".

בין השגרירים שנכחו באולם, היה גם שגריר רוסיה בישראל, אנטולי ויקטורוב, שאמר: "אני רוצה להזכיר שלאור מאמצינו שוחררו בנובמבר נשים ישראליות שהן גם אזרחיות רוסיה. אני לא יכול לחשוף הרבה פרטים על מאמצינו, אבל אני יכול לאשר שרוסיה מוכנה לנקוט צעדים רדיקליים ולהשתמש באמצעים אפקטיביים. ההרגשה שלי כדיפלומט, והאמינו לי שאני מנוסה, שזה נראה שהחטופים שעדיין מוחזקים בעזה הפכו בפעם השנייה חטופים".

לדבריו, "הם חטופים עכשיו בידי המשחק הפוליטי ובידי השיקולים הפוליטיים. אני לא רוצה להצביע על מישהו או אחר, אבל אני חושב שהגיע הזמן להפסקת אש. הגיע הזמן להתייחס לנושאים הומניטריים דחופים, שחרור חטופים דחוף מאוד בגלל שהחורף הגיע".