שפי פז נכנסת לכלא. צילום: יוסי זליגר

חלומות פז

שפי נכנסה לכלא כי שופטי העליון לא ראו את הקשישה שחוששת לרדת עם הזבל אחרי שמחשיך, את האב שדואג לבתו בגינה ואת הנער שרצה לשבת בחוץ בלי לחטוף אבנים

[object Object]

שפי פז הושלכה השבוע לכלא ל־45 ימים בעוון ריסוס כתובות גרפיטי מחאתיות.

ברוב חסדם של שופטינו הנישאים והלא פוליטיים בכלל, מה פתאום, ניתנה לה האפשרות להמיר את העונש בעבודות שירות.

זה יכול היה להיות עוד פתרון פשוט ומעייף, אך למראה פורעי אחים לנשק ומפגיני קפלן, שבמשך יותר משנה השחיתו, פרצו, תקפו, איימו, שרפו, צבעו והשחיתו כבישים וציוד וניידות, וכמעט תמיד(!) השתחררו אחרי לילה במעצר במקרה המחמיר - היא החליטה שדי. כלא? שיהיה כלא. שכולם יראו פעילה חברתית בת 72 מקבלת זמן כלא ארוך יותר מזה שקיבלו מסתננים אריתריאים עם היסטוריה של מעשי אונס ושוד, וזמן נצח במונחי ה"עונשים" שקיבלו פורעי אחים לנשק, יפי הבלורית והתואר.

מי שמכיר את שפי יודע שהיא תשגע את כל מי שצריך כדי לוודא שגם מתוך הכלא יהיה מי שידאג

מאות הגיעו ללוות אותה לנווה תרצה. היו שם מכרים, אך בעיקר כאלה שמעולם לא פגשו אותה אישית וביקשו להזדהות ולחזק. לצד המאות שבאו עם דגלים והרבה רעש שמח, נצפו גם מלווים ומלוות שקטים יותר. היו שם קשישות מזרחיות שישבו ובהו בעיניים דואגות. היו גם כמה צעירים עם תספורת נכונה וסניקרס מעודכנים שעמדו עם ידיים בכיסים. היו אימהות עם תינוק על הידיים או פעוטה צמודה לרגל, שלא הצליחו להצטרף בקול למוחים נגד האכיפה הבררנית. לכל הנ"ל אין את הפריבילגיה להפגין למען הצדק העתידי, שעוד יגיע בעתיד, מהסיבה הפשוטה שאין להם זמן.

הקשישה הדואגת והשותקת עם הדגל בכניסה לנווה תרצה פחות מתעניינת בהתפלפלויות הש"י־עגנוניות של שופטי העליון, שמלעיגות את ספר החוקים הישראלי כדי להפוך את ישראל למדינת כל מסתנניה. היא דואגת לתכלס. כששפי בכלא - מי ילווה אותה, פיזית, למתנ"ס לפגוש חברות? מי יגן עליה מפני שודדים אלימים, ומסתם שיכורים שכבר ארבו לה והרביצו לה?

והצעיר עם הידיים בכיסים - רפורמה זה חשוב ויפה, אבל מי ירעיש עולמות וימנע מחולדאי ומצוות הייעוץ המשפטי לבטל שטח ציבורי לנוער לטובת עוד מועדון למסתננים? והאם עם התינוק והפעוטה? שותקת גם היא. עם כל הכבוד לפוגלמן ולעמית ולשאר מלאכי הצדק, היא עדיין תקועה עם גני שעשועים שהפכו לאריתריאים בלבד, ועם ילדה שמפחדת לשחק בחוץ או סתם לצאת מהבית. חודש וחצי עכשיו בלי שפי? ועוד בשביל איזו מלחמה עקרונית?!

מי שמכיר את שפי יודע שהיא תשגע את כל מי שצריך כדי לוודא שגם מתוך הכלא יהיה מי שידאג. שילווה. שינפח חזה וימשיך להראות שעדיין יש בעלי בית, ויצפצף על קשקשני וצבועי ה"דאגה־למסתנן-ולעזאזל־הנפגעות". אבל שפי מכוונת גבוה. העליונים, פטרוני העמותות לשימור המסתנן, מתחילים להפנים שהיא לא הולכת לאף מקום, והקהל הכועס והציוני רק גדל. שפי יודעת שהם רואים את הדגלים ואת השירה ואת הציבור שהרים ראש, כי זה הדבר היחיד שהם מצליחים לראות והדבר היחיד שמזיז להם את הקממבר.

אבל הם לא רואים את הקשישה שלא יכולה לזרוק את הזבל אחרי שמחשיך, את האבא שלא ישן בלילה עד שהילדה תחזור מהחברה ברחוב המקביל, ואת הנער שרצה לשבת עם החברים בחוץ בלי שיזרקו עליו אבנים. הם גם מעולם לא ראו אותם. בשביל זה יש את שפי. בשבילה הם הגיעו. להם נותר רק לקוות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו