המקום הקדוש: רצח רבין והר הבית

מארס 1996. ועד רבני יש"ע מפרסם מכתב פומבי: "אנו קוראים לכל רב אשר לדעתו העלייה מותרת לעלות בעצמו, וכן להדריך את בני קהילתו כיצד לעלות על פי כל גדרי ההלכה".

היתה זאת הפעם הראשונה שבה ניתנה פסיקת הלכה של קבוצת רבנים גדולה המתירה בריש גלי את העלייה של יהודים להר הבית. המוטיבציה לעלות להר הבית, שהיתה נחלתם של מעטים בלבד, הועברה למרכז התודעה הציונית הדתית, בהובלתם של רבנים מוכרים וידועים מיהודה ושומרון. את המצויים ברשימה של היחידים, קבוצות המחאה או ההתארגנויות המחתרתיות שפעלו עד 1995 למען הר הבית, אפשר למנות בקלות - כי הם לא רבים כל כך. נבדלים הם האנשים ונבדלות הן התנועות הללו הן באופי ההתארגנות, הן בהיקף התומכים, הן בחוקיות הפעילות, ובוודאי שבמידת האלימות שנקטו. אך אפשר לומר כי כל השמות הללו לא היו אלא ה"פרומו" של האירוע המכונן עצמו: הרגע שבו נולדה התופעה של העלייה להר הבית היה רצח רבין.

יש סיבה עמוקה המביאה אנשים ונשים לעלות אל המקום הקדוש: החיפוש אחר משמעות ופשר למציאות הכאוטית שבה הם חיים. החיפוש הוא אחר איכות מיוחדת שתתפרץ לתוך המציאות של החולין ותעניק משמעות לחיי היומיום, או הסבר לקשיים שאנו חווים. החיפוש אחר פשר בעולם של תוהו, הבקשה למשמעות בעולם שמאבד אותה, התקווה לגאולה ממקום של ייאוש - הם סימנים ברורים של המסע לעבר המקום הקדוש. המחשבה והפנייה אל המקום הקדוש מעוררת ומרגשת, ובו־בזמן היא מרתיעה ומאיימת. התשוקה לעבר הקדושה של המקום, לחוות את הדבר עצמו, והחובה להגביל את התשוקה, שלא להסתכן ולסכן. בלשון המדרש, זוהי החובה הקודמת לבניין המקדש, לכרות שיתין (נקבים) באבן השתייה, שמא יציפו מי התהום את העולם כולו.

האם מקרה הוא ששינוי כה משמעותי מתחולל בסופו של דבר בחודשים הללו שלאחר רצח רבין? מה קרה שם ברצח רבין שאפשר את פריצת הגבולות?

שלושה חודשים בלבד לאחר רצח רבין פרסמו רבני יש"ע את המכתב הפומבי הראשון המעודד את העלייה להר הבית. אמנם קדם לו בשנה פרסום אחר של אותם הרבנים, שהיה פרסום מחדש של פסיקת הרב גורן המתירה את העלייה להר הבית, אך קו השבר ותנועת השינוי מתרחשים בחודשים הללו שלאחר רצח ראש הממשלה. מנסחי הקריאה מודעים היטב לבעייתיות ההלכתית והדתית שלו, ומודעים היטב לכך שמדובר בשינוי מגמה הלכתית, אך אין הם מביעים את המשמעות ההלכתית של האירוע.

האם מקרה הוא ששינוי כה משמעותי מתחולל בסופו של דבר בחודשים הללו שלאחר רצח רבין? מה קרה שם ברצח רבין שאפשר את פריצת הגבולות? ייתכן שהתשובה לשאלה בדבר הקשר בין המוטיבציה הלאומית לעלות אל ההר, הרצון הדתי לפרוץ אל הקודש, נמצאת בעצם הפעולה של "פריצת הגבולות". הפריצה של גבולות החוק היא מעין תמרור אזהרה רב־חשיבות על אודות תפקידם של חברה ושל מוסדות. ייתכן שאותם זרמי עומק שהביאו לרצח רבין, דרשו ועדיין דורשים את מעשה החוצפה הכנעני, זה המבקש לשבור את הגבולות ולהציב במקומו את הממשי. אם יש כאן ביטוי עומק של תנועה דתית, הרי שאין היא ביטוי של שמרנות ומסורת, אלא של שבר ומשבר.

תיתכן גם טענה חזקה עוד יותר, ומורכבת הרבה יותר, ולפיה שינוי מעמדה של ירושלים, ומעמדו של הר הבית, הם בבחינת תגובה בדיעבד שהיא מעין הצדקה של הרצח. שכן, מה יכול היה להצדיק את הרצח הפוליטי? נראה שרק הרצון להגן על ירושלים ועל הר הבית מפני פוליטיקה שעלולה לפגוע במעמדו. זוהי טענה מפחידה במבט ראשון, אך ייתכן שהיא מתקשרת לתהליכים פוליטיים וחברתיים נוספים. 

את הפשר המדויק לזיקה בין שני האירועים אינני יודע, אך אני יודע שיש חשיבות לתת דין וחשבון, ובמיוחד בשנה הזאת.

פרופ' חנוך בן פזי הוא ראש מכון מעין ע"ש וייספלד - חקר הפילוסופיה היהודית בפני אתגרי הקיימות, אוניברסיטת בר־אילן