רבנות עכשיו?

כמעט שבועיים חלפו מאז נכנסו לתפקידם הרבנים הראשיים החדשים, זה שנבחר בסיבוב הראשון וזה שנאלץ להמתין לסיבוב השני, וכבר ניתן לחוש ברוח השינוי הגדולה שאופפת את הארץ מקצה לקצה. הן עד לא מכבר תפקדה המדינה כשבראשה אין רבנים ראשיים - והנה עכשיו, משנבחרו כאלה, מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים.

איני כותב את הדברים כדי לזלזל חלילה. שני הרבנים הראשיים שנבחרו, הרב בר והרב יוסף, הם רבנים חשובים מאוד, ראויים לתפקידם ואף למעלה מכך, מחנכים ופוסקים, ואנשים שעצם נוכחותם יש בה משום קידוש השם במשמעות הכי בסיסית כפי שהיא מופיעה בתלמוד: כזה שהבריות אומרות עליו ראו פלוני שלמד תורה כמה יפים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו. אני גם בטוח ששני הרבנים הראשיים ינהלו את המוסד שבראשו הם עומדים בצורה טובה והגונה, אין פרץ ואין יוצא ואין צווחה.

העניין הוא שעצם המוסד הזה חסר משקל ומשמעות בצורה שמעוררת את השאלה: לשם מה בוזבזו מאמצים ומושקעים כל כך הרבה עסקאות ורגשות בכל פעם שיש התמודדות על תפקיד הרב הראשי לישראל? למה הושקע מאמץ ב"חוק הרבנים המרוכך"? והתשובה העגומה והכפולה היא: בגלל הג'ובים ובגלל הפוליטיקה. ההשפעה העיקרית של הרבנות הראשית והרבנויות המקומיות היא בתחום העסקת רבנים, מפקחים, משגיחים ובלניות.

זה אמנם מנוע רב־עוצמה אבל חסר משמעות מעבר להיותו מוקד העסקה. לא סביר שכלל הדתיים והחרדים ועימם קהל גדול שלא מבין בזה דבר, יטולטלו בגלל עניין שקשור במשאבי אנוש ובאיוש משרות.

העניין הוא שעצם המוסד הזה חסר משקל ומשמעות בצורה שמעוררת את השאלה: לשם מה בוזבזו מאמצים ומושקעים כל כך הרבה עסקאות ורגשות בכל פעם שיש התמודדות על תפקיד הרב הראשי לישראל?

הסיבה השנייה היא: פוליטיקה.

בגלל שהמשרות האלה יוקרתיות, ומאז תחילת שנות השמונים ישנה לצערנו זיקה עקיפה ואולי ישירה בין הנהגת ש"ס לבין משרות רבנות, וכיוון שברקע גם מתקיימת כאילו תחרות סמויה בין החרדים לציונות הדתית מי יוביל את נושא הדת בארץ - הפך המרוץ לרבנות הראשית לסמל שמסמן כוח פוליטי. כך נוצרה אנומליה: יו"ר ש"ס צריך להראות להנהגה הרוחנית של ש"ס שהוא מסוגל לארגן תפקידים, ולשם כך הוא יוצא למסע דילים והסכמים והופך את הנושא הזניח וחסר המשמעות הזה למחלוקת שכל היהדות תלויה בה.

במקביל, הציונות הדתית מנסה לגדל שיניים ומרפקים סביב הנושא שעקרונית חשוב לה, ומפסידה פעם אחר פעם לחרדים שבאמת מתאבדים על זה, בעיקר בשל הסיבה המנויה לעיל. כך, בגלל אינטרסים ופוליטיקה, הופך עניין לא חשוב למוקד מחלוקת אדיר ואמוציונלי.

אין לרבנות במתכונתה הנוכחית שום משמעות. לפעילות שליח חב"ד בעיר שדה יש יותר השפעה ונוכחות יהודית מאשר לעשרה רבנים שנבחרו באמצעות דיל של ש"ס וגפני או סמוטריץ' וראש הרשות. לעלון אחד שמופץ היטב, לסטטוס יומי, לסרטון מוצלח בטיקטוק יש יותר אפקט. וזה יכול להשתנות. הרבנות יכולה להתבטל - אך גם להתעדכן. צעד אחד בכיוון כבר נעשה החודש, כשחברי הגוף הבוחר הוכיחו שאינם קורבנות של דילים פוליטיים. הכישלון המהדהד של הפוליטיקאים להשפיע על תוצאות הבחירות יכול להיות מנוף ראשוני לקיום הבטחת הראשון לציון החדש: Let's make the רבנות great again.