במהלך השנה האחרונה הקהילות היהודיות ברחבי העולם עמדו לצידה של ישראל, ללא תנאים וללא היסוס. יהודים בכל רחבי העולם היו נתונים למתקפות מילוליות קשות, ולעיתים גם פיזיות, והיו עדים לאינספור תקריות אנטישמיות, כולל כתובות נאצה וחילול מצבות ובתי כנסת. גם במקומות העבודה, באירועים ציבוריים ובמפגשים חברתיים, אחינו בתפוצות נתקלו בקריאות ובגידופים בגנות המלחמה בעזה ובגנות ישראל.
אך כל אלה לא ריפו את ידיהם. הם הגנו על ישראל, לחמו את מלחמתה הצודקת והמשיכו לתמוך בה מורלית וכספית. מאות משלחות בני נוער וסטודנטים וקבוצות מאורגנות הגיעו לישראל להתנדב, לעזור ולראות במו עיניהם את גודל הזוועה, כדי שיוכלו לספר מה קרה במתקפת הטרור ומאז. ונוסף על כל זה, אנו עדים לתופעה מדהימה - התגברות העלייה לישראל בשנה החולפת.
"אחדות" היא לא מילה ריקה שנועדה לכסות על חילוקי דעות לגיטימיים. היא צריכה להתבטא באופן יומיומי, למרות חילוקי הדעות
גם כיום, למרות כל האתגרים שהם עוברים כיחידים וכקהילה, היהודים בתפוצות לא מפסיקים להילחם למען ישראל - ועושים זאת ביחד, ללא הבדלי שיוך קהילתי. חילונים, חרדים, אורתודוקסים או רפורמים, יהודי הגולה מאוחדים למען מדינת ישראל והצלחתה במלחמה, למען השבת החטופים ולמען עתידו של העם היהודי.
אם יש משהו שאנחנו בישראל צריכים ללמוד מאחינו ואחיותינו בגולה, זה אחדות השורות סביב מטרה משותפת. מאמצים ופעילויות אלה של יהודי התפוצות הם בחלקם גם פרי מאמץ ציבורי. רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, זיהה את החשיבות הרבה בהכשרה ובהעצמה של צעירים יהודים מכל העולם, והשקיע משאבים רבים בפיתוח וביישום תוכניות ייעודיות לאורך השנים. תוכניות אלו נועדו, בין היתר, לחזק את הקשר בין ישראל ליהדות התפוצות - מתוכניות המיועדות לתלמידי תיכון ולסטודנטים ועד הכשרות דיפלומטיות לגילים מתקדמים יותר.
השקעה זו הוכיחה את עצמה לאורך השנה האחרונה, שבה מאות צעירי הקהילות היהודיות התגייסו למען ישראל. התגייסותם לצד ישראל אינה נטולת ביקורת, והיכולת שלנו לבקר ולבדוק את עצמנו היא אחת מהתכונות החשובות שקיימות אצלנו - אבל ברגע האמת הם התייצבו כחיילים נאמנים בשירותה של האומה, ופעלו כמסבירים, כשגרירי רצון טוב וכמליצי יושר של ישראל בכל החזיתות.
יש לציין שיש עשייה חשובה של אזרחי ישראל, וכמובן גם של הממשלה, באמצעות משרד החוץ ומשרד התפוצות, בתחומים שונים של הסברה ושל מאבק באנטישמיות. אבל העשייה הזו לא מספיקה כדי לענות על הצרכים של הקהילות היהודיות, ויש להגביר ולהעצים אותה.
"אחדות" היא לא מילה ריקה שנועדה לכסות על חילוקי דעות לגיטימיים. היא צריכה להתבטא באופן יומיומי, למרות חילוקי הדעות.
כעת חזרנו לאותו שיח מפלג, שמהדהד את הפילוג ואת השנאה שאפיינו את העם היהודי לדורותיו, בעיקר ערב אסונות כבדים. מכאן, ולו רק בגלל הלקח ההיסטורי החריף, עלינו להימנע מכך. הבה ונלמד מיהדות התפוצות שיעור כיצד לחיות ביחד, חרף חילוקי הדעות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו