הסכמי אברהם: תחילת הסוף?

האפשרות שאיחוד האמירויות תשלח את חייליה לציר פילדלפי שעל גבול מצרים־רצועת עזה ביום שאחרי סיום המלחמה, נמצאת על הפרק זמן רב. למעשה, היום הזה כבר הגיע, כי המלחמה ברצועת עזה נגמרה.

עם זאת, השיח שמקורו הדלפות מישראל לתקשורת המקומית והעולמית, הכעיס מאוד את הנהגת איחוד האמירויות, עד שנאלצה להוציא הכחשה רשמית חריפה באמצעות שר החוץ שלה, עבדאללה בן זאיד, שבה הבהירה את עמדתה הנחרצת כי חייליה יישלחו לעזה רק לאחר תוכנית מדינית שתביא להקמת מדינה פלשתינית.

נכון, איחוד האמירויות חתמה על הסכם נורמליזציה עם ישראל, שאנו מציינים השבוע את השנה הרביעית לחתימתו, אך בין זה לבין זניחת הסוגיה הפלשתינית בידי הנהגתה פעורה תהום עמוקה או הבנה ישראלית שגויה

ישראל וארה"ב פועלות להקים קואליציה של מדינות ערביות שיקבלו אחריות לניהול הנושא האזרחי בעזה, וכך יכשירו את שובה של הרשות הפלשתינית לרצועה. אך התעלמות הממשלה במכוון מאזכור הרשות הפלשתינית גרמה לצדדים לסרב לקחת חלק בשיח - סעודיה, איחוד האמירויות ואפילו מצרים וירדן. רה"מ בנימין נתניהו מצד אחד רוצה להעביר לרשות את האחריות על רצועת עזה, וחושש משותפיו הקואליציוניים, ומצד שני מנסה לשכנע מדינות ערביות לקבל את תפקיד ההעברה בפועל של השליטה לרשות.

שר החוץ האמירותי עבדאללה בן זאיד, בעל קשרים אישיים והדוקים עם נתניהו, נראה כמי שאיבד את סבלנותו מההערכות, מהפרשנויות ומההדלפות, ולפיהן איחוד האמירויות כבר הסכימה לשלוח חיילים לעזה ביום שבו ישראל תצא ממנה, ולא במקרה פרסם בחשבונו הפרטי ברשת X ציוץ גלוי, שבו הוא הודיע כי איחוד האמירויות דוחה כל הצעה לשליחת חייליה אם הדבר לא יכלול הקמת מדינה פלשתינית.

איחוד האמירויות ידועה כמדינה אמינה ואיתנה, וספק אם תשנה את עמדותיה, מה גם שהיא רואה שהביטחון והשלום באזור תלויים בסיום הכיבוש שהחל ב־1967.

זה אינו הציוץ הראשון של השייח' בן זאיד שמבקר את ישראל. במאי האחרון הוא כתב: "איחוד האמירויות מגנה בכל תוקף את הצהרותיו של רה"מ בנימין נתניהו בכל הקשור להזמנת איחוד האמירויות להשתתף בניהול רצועת עזה הנמצאת תחת כיבוש ישראלי, ואין לו כל סמכות לקבל כל החלטה הקשורה לאיחוד האמירויות".

נכון, איחוד האמירויות חתמה על הסכם נורמליזציה עם ישראל, שאנו מציינים השבוע את השנה הרביעית לחתימתו, אך בין זה לבין זניחת הסוגיה הפלשתינית בידי הנהגתה פעורה תהום עמוקה או הבנה ישראלית שגויה. למרות הביקורת של איחוד האמירויות על ההנהגה הפלשתינית, במיוחד בשל השחיתות השלטונית בצמרתה, איחוד האמירויות היא אחת המדינות הערביות התומכות והתורמות למוסדות רבים הן ברצועת עזה והן בשטחי הרשות הפלשתינית, והיא היתה הגורם העיקרי שמנע מנתניהו לספח את בקעת הירדן.

באמירויות פועלים לחיזוק הרשות ולהשגת אופק מדיני שיביא להקמת מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל, והיא ללא ספק תהיה מוכנה לתמוך, בגלל מצבה הכלכלי המצוין, בפרויקטים רבים שיקדמו שלום בין שני העמים, אך בפועל היא לא תפעל ללא תיאום ערבי מלא בסוגיה הפלשתינית.