מדוע קרסה שביתת המורים

הנזק של קריסת השביתה יהדהד עוד שנים במאבקי עובדים בישראל וייחשב כמקרה מבחן לכישלון ידוע מראש.

לעמוד מול שר אוצר שלא בוחל בשום אמצעי זה לא קל, אבל ארגון מורים רציני, עם תשתיות חברתיות, אחיזה אמיתית בשטח וקורט של תבונה אסטרטגית היה מכריע גם את שר האוצר הזה, או לפחות בוחר מועד מתאים יותר כדי לנהל מאבק אפקטיבי.

שיכרון הכוח המנותק של ארז תרם גם להקמתו, לפני שנים אחדות, של ארגון מנהלי בתי הספר - "מנהיגים". ארגון עצמאי לגמרי של מנהלות ומנהלים שבמשך שנים הרגישו שארגון המורים לא מייצג אותם ורומס את מעמדם ואת זכויותיהם

במהלך 2020 זכיתי להיות שותף צנוע במאבק הסגל הזוטר במכללות הציבוריות אשר נוהל והונהג על ידי איגוד ארצי של ועדי הסגלים שהתארגנו במסגרת "כוח לעובדים - ארגון עובדים דמוקרטי", איגוד צעיר וכמעט נטול משאבים שיכולתו לשבש את החיים לא מדגדגת את יכולתו של ארגון המורים. הסגל הזוטר במכללות החזיק שביתה מפוארת של 56 ימים וסיים אותה בשינוי היסטורי במעמדם של המורים מן החוץ, שהפכו באחת לחברי סגל עמית בעלי זכויות.

איגוד ועדי המכללות התנהל בצורה שיתופית ודמוקרטית, הלך ושב בין חדר המשא ומתן (עם אותו אוצר...) לבין אסיפות סגלים תדירות, ושמר על קשר קבוע עם השטח כדי שכולם ימשיכו במאבק. את ההחלטה לשבות קיבלה מזכירות רחבה של נציגי סגלים נבחרים, מתוך הבנה של מלאכות ההסברה והאכיפה המתישות שצפויות לכל אחד ואחת מהם.

המרצים מן החוץ גייסו את אגודות הסטודנטים, חלק מראשי המכללות וחלק מהסגלים הבכירים. כולם תמכו, וחלק מהמכללות הקימו קרנות סיוע כלכלי לחברי הסגל הזוטר ששבתו. כשהשיגו את מבוקשם, לא חתמו על הסכם לפני שווידאו בהצבעה שרוב העובדים אשר ההסכם יחול עליהם אכן תומכים בו.

בחזרה להווה. מאבקם הנוכחי של המורים מוצדק, אבל הארגון שלהם כושל והמערכה שהנהיג רן ארז, יו"ר הארגון, נראית כתמונת נגטיב עצובה לכל הדוגמאות ממאבק המרצים במכללות. ארז לא רק שהתנתק מכולם, אלא טיפח לעצמו אויבים. במקום הפגנות ברחובות, אנשיו של ארז מאיימים ופועלים מעל ראשי ועדי המורים. במקום יצירת תשתית חברתית ואהדה ציבורית שיכלה לשאת או להרים את השביתה ולחבר את הציבור אליה, נותר איש אחד בודד. מצבו כה חמור, עד שבסביבתו לא נותר אפילו אחד שיאמר "רן, יש מלחמה. המורים לא איתנו".

שיכרון הכוח המנותק של ארז תרם גם להקמתו, לפני שנים אחדות, של ארגון מנהלי בתי הספר - "מנהיגים". ארגון עצמאי לגמרי של מנהלות ומנהלים שבמשך שנים הרגישו שארגון המורים לא מייצג אותם ורומס את מעמדם ואת זכויותיהם. מנהלי בתי ספר יסודיים ועל־יסודיים שפרשו מארגוני המורים כשהבינו שלא נותר במערכה אפילו שחקן ממוסד אחד שדואג גם לחינוך ומניח באומץ את הצרכים ואת הכשלים של המערכת על סדר היום. הפורשים כולם הם מנהיגי שטח בעלי שיעור קומה, נשמת אפה של המערכת.

אם רן ארז היה משכיל לרתום למאבק המורים את כוחם ואת השפעתם של המנהלות והמנהלים במקום להפוך אותם לאויבים, היינו עדים למאבק מוצלח בהרבה, עם הישגים של ממש ותוך קידום משמעותי של מערכת החינוך כולה.