המתפכחים שייזכרו

יש סיכוי לא מבוטל שבספרי היסטוריה שייכתבו בעוד עשור או שניים על אודות השלבים הקריטיים בגסיסתו של רעיון השמאל המדיני, יצוינו צמד חברי יש עתיד, רם בן ברק ועידן רול, כראשוני המתפכחים. בתחילה היה זה רול שהצהיר - בניגוד להצהרת לפיד - את המובן מאליו לכל ישראלי בעל אונה מתפקדת: העברת השלטון בעזה לרשות הפלשתינית היא טירוף שבהכרח יעלה בדמים. כשרול החל להריץ הליך הדחה זריז לח"כ אימאן חטיב יאסין, שהסתבכה בהצהרות פרו־נאציות שהפתיעו אותו משום מה, כבר אפשר היה לקרוא לזה מגמה.

בן ברק הלך צעד אחד קדימה כשכתב מסמך יוזמה משותף עם דני דנון מהליכוד, להעתקת פליטים מעזה החוצה לעולם הגדול, מה שבעברית מדוברת נקרא "טרנספר".

במסמך זה עבר בן ברק באחת על שני איסורי הדאורייתא היחידים בדת התנועה: א. לא תעשה לך פסל או תמונה של כל אל אחר מלבד לפיד, ב. חרקירי מהיר עדיף על פני כל חבירה ישירה או עקיפה לאיש ליכוד מכהן. ניתן לתהות כמובן איפה היו הדעות המתבקשות הללו של השניים לפני 7.10, אבל גם להודות ביושר שהרבה מאוד דברים התערערו אצל כולנו מאז אותה שבת.

כדי לא לערב שמחה בששון, נזכיר שהשמאל הישראלי הוא עדיין לא בדיוק אנשי נינווה שפגשו את יונה הנביא: ב"ב מסתובב כבר תקופה במסדרונות יש עתיד כשנקודת לייזר תמידית מלווה את מצחו לאחר שהצהיר על התמודדות מול השליט הנצחי; רול מצידו כבר דואג לעתידו הפוליטי: ‏לאט אבל בטוח הוא ממצב עצמו ב"מפלגת המרכז־הממלכתי־לאומי־ישראלי ישראלית״ (או שקר כלשהו) בראשות בנט־כהנא (או כזבן כלשהו) שתקום בהמשך, כשיאייש את עמדת התל־אביבי־פנים־יפות־להט"ב. ‏

מכיוון שקשה לי להאמין שבוק בינתחומי חביב לכל היותר כמו רול יחשוב על מהלך שכולל יותר משני צעדים בעצמו, אני בהחלט מצדיע ליועץ שלו. גם בן ברק לא בדיוק התפרסם כהוגה דעות עמוק במיוחד. אבל עדיין - רול עומד בלחץ, נכון לכתיבת שורות אלו, בעוד בן ברק נבהל מהלחץ העצום מצד השמאל התקשורתי, והסתבך בהסברים שהוא לא בעד טרנספר אלא בעד טרנספר שונה (או משהו כזה).

קשה להודות - ולו בעקיפין - שהצד שעד לפני כמה חודשים החשבת לאויב ניאדרטל, צדק כל השנים. לחרוג מהזרם במחנה פוליטי חסר רחמים שבנוי על האתוס של "או שאתה איתנו או שאתה נגדנו", הוא צעד אמיץ וראוי לציון בכל סיטואציה

רול וב"ב מייצגים בשלב הנוכחי חיתוך גס (מאוד) של שני סוגי מתפכחים: הביטחוניסטים והצעירים. הביטחוניסטים כמו ב"ב עוברים תהליך קשה ומכאיב הרבה יותר, לאחר עשרות שנות קריירה שהתבססה על סט ערכים ש(שוב) הוכח כקונספציה כושלת.

הסט הידוע יותר של רול, הדוגמן בדימוס, הוא בעיקר של בגדים והרבה פחות ערכים, אבל הוא מייצג דור הרבה פחות כבול לתכתיבי העבר המפא"יניקיים. למרות ההססנות והציניות של השניים, מגיע להם הרבה כבוד. קשה להודות - ולו בעקיפין - שהצד שעד לפני כמה חודשים החשבת לאויב ניאדרטל, צדק כל השנים. לחרוג מהזרם במחנה פוליטי חסר רחמים שבנוי על האתוס של "או שאתה איתנו או שאתה נגדנו", הוא צעד אמיץ וראוי לציון בכל סיטואציה.

האם התהליך יהיה ארוך והפכפך ויכלול עוד דמים, או שיהיה חד, מהיר ומבורך? רק הילדים שלנו יידעו בעוד עשור או שניים. חכו לספר.