ישיבת חומש | צילום: אריק סולטן

ינותק חוק ההתנתקות

על מנת להבטיח שהשטחים שפונו בעת ההתנתקות יישארו ללא התיישבות, נחקק "חוק התנתקות" - כתם מוסרי אוניברסלי • עכשיו, עם כינון הממשלה החדשה, הרוח משנה כיוון

השבוע החלה הרוח בישראל לנשוב בכיוון מרענן ונכון. המדינה התבקשה להשיב לבג"ץ חומש, אותה עתירה שמבקשת לפנות את ההתיישבות הקטנה ואת הישיבה שנמצאות ביישוב החָרב חומש שבשומרון. והנה, בשונה מממשלות עבר, המדינה הודיעה לבג"ץ שתמה עונת הפינויים והחלה עונת ההסדרות.

הממשלה החדשה שאך נולדה שינתה את כיוון החץ. החץ החדש של המדינה הוא פעולה לתיקון חוק ההתנתקות, שמונע שהיית ישראלים והקמת יישובים חדשים באזורים שפונו במהלך ההתנתקות, בין היתר בצפון השומרון.

זו בשורה של ממש. לא רק בגלל התיישבות קטנה בחומש, אלא בגלל הרמה הגדולה יותר, המדינית, המוסרית והאידיאולוגית. כדי להבין את החוק הזה, צריך לחזור לשנת 2005, ימי ההתנתקות והגירוש.

מדינת ישראל הפכה בקיץ אחד את רצועת עזה לחזית מבעבעת, עם אלפי חיילים ורקטות, שבמחי יד או במכת ברק מורידות את גוש דן למקלטים.

אותה עזה ואותו חמאס השתכללו מאז שישראל נטשה את השטח. הם בנו תשתית מנהרות רחבה, הבריחו אמצעי לחימה משוכללים, אזרו אומץ מוצק - ומאז מאי 2021 ראינו חידוש נוסף: הצתת חזית פנימית בתוך ישראל הקטנה, בקרב ערביי ישראל.

אך המצב החוקי והריבוני בעזה ובצפון השומרון שונה לחלוטין. בעוד על רצועת עזה ממשלת ישראל ויתרה באופן רשמי - בצפון השומרון לא רק שהיא לא ויתרה, אלא שכל השטח נשאר עדיין שטח C, רק נקי מיהודים.

בעזה, הרשות הפלשתינית קיבלה את המפתחות והפסידה אותם לחמאס, אבל בצפון השומרון הרשות לא קיבלה שום מפתח, הוא עדיין בידי ישראל.

כמו בכל מקום שבו אין התיישבות ונוכחות יהודית־ישראלית קבועה, גם בצפון השומרון צמחה לה מיני מדינת טרור. בגזרת ג'נין יש היום מאות ואף אלפי חמושים, וחדירה איראנית דרך הג'יהאד האסלאמי, שמקים גדודי מחבלים ומתאמן על הריסות היישובים היהודיים.

המצב אמנם רחוק מלהיות מסוכן כמו בעזה, אך גם רחוק מלהיות נשלט ביטחונית כמו בבית לחם ובקלקיליה. הנוסחה הוותיקה והמנצחת של הציונות, התיישבות שווה ביטחון, נכונה גם היום. שגרת החיים וצחוק הילדים ביישובים מחייבים את הצבא להצליח במשימתו. הוא חייב להיות נוכח, ליזום ולחתור למגע, וחייב להגן על כל המרחב סביב היישוב, כולל דרכי ההגעה. כך נוצר ביטחון מרחבי, וכך, אם יש הרבה יישובים - הטרור לא מצליח להרים ראש. היישובים שלנו לא רק מצמיחים חיים, הם גם מכתיבים ביטחון מרחבי, לא נקודתי.

על מנת להבטיח שהשטח יישאר ללא התיישבות, חוקקה ישראל את "חוק התנתקות" - כתם מוסרי לא רק על הציונות ועל מדינת ישראל, אלא גם אוניברסלי. זה חוק גזעני ומפלה, שבמסגרתו אמנם כתוב שאסור לישראלים להיכנס, אבל למעשה אסור ליהודים להיכנס. אם למחסום יגיעו ערבי ישראלי ויהודי אמריקני, הערבי יורשה להיכנס והיהודי לא. המינהל האזרחי מעודד באופן אקטיבי ופומבי ערבים ישראלים להגיע לג'נין לטובת יחסי מסחר וכלכלה, ובעצם מעודד הפרת חוק על רקע גזעני - רק לערבים, לא ליהודים. זה הסיפור של החוק שנועד למנוע התיישבות יהודית, ואותו צריך לבטל תוך חידוש החיים באזור.

אי־אז בחנוכה 2006 קמה קבוצת אזרחים, ניערה את שברי הגירוש והחורבן ובנתה תנועה: "חומש תחילה". גם אבא שלי היקר נמנה עם מייסדיה הנמרצים. מטרת העל שלהם היתה להחזיר את ההתיישבות ולעצור את גלגל הנסיגות. האמצעי היה, ועדיין, רמיסה של "חוק ההתנתקות", מתוך מטרה לבטלו רשמית. וכך, במשך כ־16 שנים, הם שם. בהתחלה בטפטוף, אחר כך בגשם ובסוף בנוכחות קבע, תוך שהם סוחפים איתם ציבור שלם.

והנה - עכשיו הרוח משנה כיוון. ממשלת ישראל הרשמית מודיעה שבכוונתה לבטל את חוק ההתנתקות. זה לא יקרה בן־לילה, זה יצריך מאמץ, אבל זה הדבר הנכון והצודק לעשות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...