כמו בכל שנה גובר המתח לקראת 1 בספטמבר בציפייה דרוכה, ובעיקר בחשש פן שנת הלימודים הקרובה לא תיפתח במועדה. אלא שהשנה יש סיבה נוספת לחשש ולדאגה: מלבנון נשמעים איומי מלחמה שכמותם לא שמענו מאז סיומה של מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006.
עצם נכונותו של חסן נסראללה לצאת מהבונקר שבו הוא מסתתר זה 16 שנים מלמדת כי הלקח נשכח - לקח המהלומות שספג ארגונו וספגו תומכיו, בני העדה השיעית, במהלך המלחמה. ועוד מתברר כי נסראללה חדור ביטחון ביכולתו לצאת לעימות מחודש עם ישראל, והוא משוכנע שסופו של זה יהיה שונה מהעימות הקודם שהכניסו לבונקר לשנים ארוכות.
נסראללה אינו הרפתקן או מהמר באופיו. ניסיונו רב השנים לימד אותו לדבר גבוהה־גבוהה, אבל לפעול בזהירות ולהלך בין הטיפות. אין חשש שיחליט להפתיע את ישראל בשיגור מטחי טילים לעבר תל אביב שיגררו תגובה קשה מצידה. אבל הוא נכון לשחק באש ומשוכנע כי יוכל לשלוט בגובה הלהבות.
האיום שמשמיע נסראללה בהיר וברור - אם תחל ישראל, כמתוכנן, בראשית ספטמבר להפיק גז מאסדת הקידוח בשדה כריש, הנמצא לכל הדעות בשטחה הריבוני, וזאת בטרם יושג הסכם על סימון הגבול הימי בין ישראל ללבנון, הרי ארגון חיזבאללה יפעל למנוע מישראל להפיק גז משדה כריש או משדות גז אחרים. זאת גם במחיר מלחמה כוללת.
כדי להוכיח את רצינות כוונותיו, שיגר חיזבאללה כטב"מים לעבר אסדת הקידוח בשדה כריש, ומן הסתם ישוב וינסה את מזלו ואולי אף ישגר לעברה או בסמוך לה טילים. אחרי הכל, הוא אינו צריך לפגוע באסדה, שכן די בירי בקרבתה כדי להניא את החברות הבינלאומיות המפיקות גז לחופי ישראל מלהמשיך בפעילותן.
מדובר באיום על ריבונותה של ישראל ועל נכסים אסטרטגיים שברשותה. איום כזה הוא בעל משמעות כבדה אף יותר מחצייה נקודתית של קו הגבול או אף פגיעה בחיילים לאורכו, אירועים חמורים כשלעצמם, שאותם הכילה ישראל בעבר בלא תגובה של ממש.
נוכח איומי נסראללה, הזהיר שר הביטחון בני גנץ כי ישראל תגיב בתקיפות על כל התגרות, וכי היא ערוכה ל"מערכה" בלבנון. גורמי צבא בכירים העריכו מצידם כי ישראל עשויה למצוא עצמה בכמה "ימי קרב", תיאור "מכובס" להחלפת מהלומות מוגבלות בינה לבין חיזבאללה לאורך הגבול.
אלא שאם זהו הלך הרוח וזוהי דרך החשיבה אצלנו, הרי נראה כי בישראל לא למדו דבר מאירועי 2006, שהחלו אף הם כ"ימי קרב" וסופם מלחמה כוללת שתפסה את ישראל מופתעת ולא מוכנה.
מי שחושב או מתכנן להיכנס לכמה ימי קרב שבמהלכם נסראללה ישגר מטחי טילים לעבר ערי ישראל, ויפגע בשכונות מגורים ואף בנכסים אסטרטגיים, ואילו אנו נגיב בתקיפת אתרי שיגור ומחסני אמל"ח, או אף בחיסול אחד או שניים ממפקדיו הצבאיים של הארגון - הרי עדיף לו שלא ייכנס כלל לעימות, או בעצם עדיף ורצוי שישנה את תוכניותיו מן היסוד.
בקיץ 2006 חסה ישראל על המדינה הלבנונית מתוך הנחה, שלא עמדה במבחן, כי לבנון וחיזבאללה לא חד הם, וכיוון שלא הבינה עד כמה פגיעה במדינה הלבנונית, שמעטיניה יונק חיזבאללה, תכאיב לארגון. ועם זאת, המהלומות, לרוב בלא תכנון או מחשבה סדורה, שהנחיתה ישראל על ראש הארגון ועל תומכיו ברובע הדאחיה, עשו את שלהן.
משאיות עמוסות ארונות מחבלים: חיזבאללה קיים לוויה לאנשיו בכפר עיתרון
כטב"ם תקף רכב בעומק לבנון; צה"ל: עמדת התצפית של חיזבאללה - הפרה של ההבנות
פרסומת | יכולים על דור ה-Z?
"לא ציפינו שמחבלי רדואן ייכנעו": התחבולה שחילצה את לוחמי גולני מהיעד המבוצר בלבנון
איראן קרובה מתמיד לפצצה: הזינוק המדאיג במלאי האורניום המועשר
אם נסראללה אכן רוצה במלחמה, על ישראל להיערך לקראתה בכל הנחישות ובכל הכוח. אבל אם האיומים שמשמיעים בכירים בישראל על אודות הצפוי למדינת לבנון, ולא רק לחיזבאללה, במקרה שיפרוץ עימות מחודש, יישארו בגדר איומים בלא כיסוי - לא רק נעניק בכך "ניצחון אלוהי" נוסף לנסראללה במלחמת לבנון השלישית, אלא נוכל להתחיל את הספירה לאחור לקראת מלחמת לבנון הרביעית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו