"לא ציפינו שמחבלי רדואן ייכנעו": התחבולה שחילצה את לוחמי גולני מהיעד המבוצר בלבנון

מתחת לרצפת בית אבן בכפר עייתא א־שעב נמצא פיר חשוך ומאובק. שם התמוטט המיתוס של כוח רדואן. במשך שנים התפארו בחיזבאללה כי מדובר ביחידה מיוחדת שתוכל להביס את צה"ל, אך ברגע האמת, באמצע התמרון בדרום לבנון, הכל קרס.

"אם הם היו לוקחים את הסיכון ומנסים לפגוע בנו, כנראה לא הייתי יושב ומדבר איתך עכשיו", אומר רב"ט ג'. סגן (מיל') נ' מסביר: "אירוע שבו יש בפיר שלושה מחבלים מצוידים ברימונים היה יכול להיגמר רע מאוד". בפעם הראשונה לוחמים וקצינים מגדוד 13 של חטיבת גולני חושפים את מה שקרה ביום שבו כוחות העילית של חיזבאללה בחרו להרים ידיים.

ב־30 בספטמבר, כשנה לאחר הטבח בשבת השחורה, אלפי לוחמי חי"ר, טנקים וכלי צמ"ה נכנסו לתמרן בדרום לבנון, היישר לתוך הכפרים שאותם המפקדים הכירו היטב. מבצע "חיצי הצפון" החל בפועל כחודש קודם, במהלכים שאיש לא היה יכול לצפות אותם מראש.

רב"ט ג': "זה היה איתור 'משעמם'. לא היה אמור להיות בו כלום, וזה היה אחרי כמה ימים שסרקנו את עייתא א־שעב ולא מצאנו אפילו בן אדם חי אחד. עם זאת, מבחינתנו ידענו שדברים קורים כשאתה לא מצפה להם. אם הם היו יורים, כנראה לא הייתי נמצא כאן"

מתקפת הביפרים ומתקפת מכשירי הקשר פגעו קשות מאוד במערך הפיקוד והשליטה של חיזבאללה, שבו רבים ממפקדי כוח רדואן. בהמשך, ההתנקשות של צה"ל במפקד הזרוע הצבאית אבראהים עקיל בעת שנפגש עם מפקדי כוח רדואן ומפקדי אגף המבצעים של חיזבאללה, וכן חיסולו של מנהיג הארגון חסן נסראללה, היו מכה אנושה לצבא הטרור הגדול.

פחות מ־24 שעות לאחר תחילת התמרון, דובר צה"ל חשף את המבצע החשאי שביצעו יחידות מיוחדות ומובחרות בדרום לבנון, ואת היקף ההכנה של כוח רדואן לכיבוש הגליל. מנהרות שנחפרו באורך עשרות ומאות מטרים בסמוך לגבול, שבהן אמצעי לחימה בכמות עצומה. תשתית שמחכה ליום פקודה כדי לפלוש לישראל.

לוחמי גדוד 13 היו להוטים גם הם לחצות את הגבול. ב־2 באוקטובר זה קרה. הגדוד, שספג מכה קשה ביותר ב־7 באוקטובר, כלל כעת לוחמים רבים שגויסו רק לאחר השבת השחורה, והם רצו להוכיח שהגדוד שספג פגיעות לא פשוטות, כולל נפילת מפקד הגדוד, סא"ל תומר גרינברג ז"ל, ראוי להילה שאפפה אותו עוד קודם - לוחמים קשוחים וחסרי מורא, שיפגעו קשות באויב בלבנון כמו שעשו בעזה. קו ההגנה שבו לקחו חלק היה אמנם חשוב, והם ידעו זאת היטב, אבל המטרה מבחינתם שכנה עמוק מאחורי גבול האויב - בתוך לבנון.

"להחזיר את הכבוד"

רב"ט ג', בן 19 מירושלים, עבר משוכות רבות עד שהגיע לחטיבה החומה. הוא בן למשפחה דתית שנשר מבית הספר בכיתה ט'. "עשיתי הרבה שטויות", הוא אומר. ג' היה אמור להגיע לחוות השומר, שאליה מגיעים חיילים בעלי רקע בעייתי, אך הצליח להגיע לגדוד נצח יהודה. גם לזה הוא לא הסכים. "מבחינתי רק גולני", הבהיר. בנובמבר 2023, חודש לאחר 7 באוקטובר, התגייס לגדוד 13. "היתה לזה משמעות מטורפת. נכנסתי למקום הנכון, לייעוד שלי, להחזיר את הכבוד לגדוד שלי".

חטיבת גולני נכנסה לכפר עייתא א־שעב והחלה לפעול בשטח באגרסיביות. "המטרה שלנו היתה למצוא אמל"ח, להשמיד תשתיות ולהרוג מחבלים. הנחת העבודה היתה שיש אויב בשטח", מתאר סגן י', קצין המודיעין של גדוד 13. את המלחמה הוא החל כקמ"ן בגדוד רם של פיקוד העורף, ולאחר מכן חזר לגדוד שבו החל את שירותו הצבאי כקצין מודיעין. בימים אלו הוא מסיים את תפקידו לקראת מעבר ליחידת אגוז. "קיבלנו משימה לסרוק כל נקודה בקסבה של עייתא א־שעב, להוציא את האמל"ח, להשמיד כמה שיותר תשתיות, וכמובן להרוג אויב שאנחנו נתקלים בו".

סגן (מיל') נ': "בבית זיהינו חור ברצפה, שזה די חריג. פתאום ראיתי שתי ידיים מורמות יוצאות מהרצפה, ואני עם הנקודה האדומה של ציין הלייזר על הראש שלו. המחבל הראשון יצא לאט־לאט, בפחד אימים, והסביר שיש עוד שניים בפנים"

הלוחמים המורעלים פעלו בכוח אש אדיר, אך מולם ניצב שער ריק. המחבלים מהאזור נמלטו מאימת צה"ל, והכפר הידוע לשמצה נראה ריק. בגולני הבינו היטב כי ייתכן שיש מחבלים שממתינים להם, ופעלו בהתאם. בפועל הם סרקו בית אחר בית, מצאו כמויות אדירות של אמצעי לחימה, אך מחבלים - אין.

"בתחילת התמרון נכנסנו למארון א־ראס ולאחר מכן הגענו לעייתא א־שעב", מספר סגן (מיל') נ'. כשפרצה המלחמה היה בסוף קורס קצינים והוקפץ להילחם בעזה. לאחר מכן השלים את ההכשרה של טירוני גדוד 13 ועלה איתם לקו ההגנה ומשם לתמרון. היה זה יום שלישי בבוקר כשהכוח בפיקודו של סגן (מיל') נ' הגיע למבנה, אחד מני רבים, ותכנן להיכנס אליו כדי לסרוק אותו.

"זה היה יום רגיל, כשכל פלוגה נמצאת בשטח שהוגדר לה", מתאר סגן י'. "המחלקה של נ' מפלוגה ג' קיבלה הוראה לסרוק קבוצה של בתים, ואילו אני - עם חפ"ק מפקד הגדוד - הייתי עם פלוגה א' במתחם סמוך".

"זה היה איתור 'משעמם'. לא היה אמור להיות בו כלום, וזה היה אחרי כמה ימים שסרקנו את עייתא א־שעב ולא מצאנו אפילו בן אדם חי אחד. עם זאת, מבחינתנו ידענו שדברים קורים כשאתה לא מצפה להם", מתאר רב"ט ג'.

סגן (מיל') נ' מסביר: "הכנו את החיילים להיתקלות קודם לכן באמצעות כניסה לבתים כמה שיותר מהר, תוך ביצוע ירי. רדואן, לא רדואן, זה לא משנה לנו. מבחינתנו, היתקלות זו היתקלות".

סימני האזהרה

קודם לכניסה זיהה אחד החיילים תנועה, ועל כן הוחלט להכניס רחפן לסרוק את השטח. "לא ידענו מה אנחנו רואים, זה היה יכול להיות גם כלב או חיה אחרת, ולכן הכנסנו רחפן לסרוק את המקום. בבית זיהינו חור ברצפה, שזה די חריג", ממשיך נ', "לכן נכנסנו למבנה תוך השלכת רימונים והרבה מאוד אש".

הראשון בכוח היה ג', שנשא מקלע נגב. "אני נגביסט חוד ולכן נכנסתי ראשון. הסתכלתי שמאלה וראיתי קומפלקס חדרים. בתוכו, מצד שמאל, הבחנתי במקרר שהדלת שלו פתוחה לכיווני, חוסמת לי את האפשרות לראות את המשך הדרך".

סגן ג': "זה לא עזה, אין שם פירים בכל פינה. כולם צעקו וירו, ואתה עם אטמי אוזניים וכמעט לא שומע כלום. אבל התמקדתי ברעשים שעניינו אותי. בין הצעקות והיריות שמעתי דיבורים. תפסתי את החייל לידי ואמרתי לו, 'יש כאן אנשים'"

אותות האזהרה צלצלו בראשי הלוחמים. לא רק המקרר היה פתוח וחסם את הדרך, אלא גם ארונות, שהסתירו את יתר הבית מעיניהם. ברגע הזה הגולנצ'יקים הבינו היטב שלא מדובר במקרה. נ' קיבל החלטה במהירות: "זרקנו פנימה רימון, בנוהל כניסה מהירה, ונכנסנו למסדרון".
ג', שהוביל את הכוח, מספר: "הרימון התפוצץ, חיכינו כמה שניות כדי שהשטח יירגע ונכנסנו.

זיהיתי ארון פתוח ובתוכו קיר עם חור, אבל בגודל כזה שלא מאפשר לבן אדם לעבור בו. המשכתי ונכנסתי עם חצי גוף לחדר הבא, יריתי צרור פנימה. ואז זיהיתי כניסה של פיר על הרצפה". ג' מסביר כי לא מדובר בעניין של מה בכך. "זה לא עזה, אין שם פירים בכל פינה. זה לא סטנדרטי".

בניגוד לקור הרוח שבו הוא מספר את מה שהתרחש, ג' מתאר את הרגעים הכאוטיים בזמן הכניסה לבית, שמלווה בירי רב, בפיצוץ מטענים ובצעקות. "כולם צועקים ויורים, ואתה עם אטמי אוזניים וכמעט לא שומע כלום. אבל התמקדתי ברעשים שעניינו אותי. בין הצעקות והיריות שמעתי דיבורים. תפסתי את החייל לידי ואמרתי לו 'יש כאן אנשים'. הוא אמר שאני מדמיין, אבל התעקשתי. צעקנו כדי שכולם ישתקו, ואז שמענו את הקולות, אנשים מדברים בערבית, מתחננים לעזרה".

"פתאום שמעתי קולות בערבית וניסיתי להבין מאיפה הם - מבחוץ או מתוך הפיר", משחזר נ'. "הקולות התחזקו והבנתי שהם מתוך הפיר. התלבטתי אם לזרוק פנימה רימונים, אבל אז זיהיתי שמדובר בקולות של כניעה. לכן החלטתי לחכות ולראות איך זה יתפתח".

הלוחמים לא נתנו להפתעה לשתק אותם, והבינו שייתכן שמדובר במלכודת. מפקד הפלוגה הוזעק, ויחד עם לוחם דובר ערבית ניסו לתקשר איתם. "התחיל דיון בערבית. 'שוואיה שוואיה', 'דיר באלק', דברים כאלו, לא בדיוק דיון ברומו של עולם", מספר ג'. "התחננתי למפקד הפלוגה 'תן לי לירות, לזרוק רימון', אבל הוא היה נעול, רצה להוציא אותם בחיים".

בדיעבד, החלטתו של מפקד הפלוגה היתה חשובה מאין כמוה. "היינו בדריכות שיא", מספר נ', וג' מתאר: "פתאום ראיתי שתי ידיים מורמות יוצאות מהרצפה, ואני עם הנקודה האדומה של ציין הלייזר על הראש שלו. המחבל הראשון יצא לאט־לאט, בפחד אימים, והסביר שיש עוד שניים בפנים".

המחבל הוכנס לחדר והופשט כדי לשלול שהוא נושא אמצעי לחימה. לאחר מכן ידיו נקשרו ועיניו כוסו בפלנלית. "אני עדיין על הפיר ורואה עוד שתי ידיים מורמות. המחבל השני נתפס ואז השלישי יצא, והבנתי שזהו, נגמר. זרקנו רימון עשן פנימה ושום דבר לא יצא".

י', הקמ"ן, שהגיע בריצה עם מפקד הפלוגה, מיהר לבצע תחקור ראשוני של שלושת המחבלים שנכנעו. "הקפאנו מצב, בודדנו אותם, כל אחד הושם בחדר אחר עם שומר, בידיים קשורות מאחורי הגב ובעיניים מכוסות". במקביל, הוזעק למקום חוקר של יחידה 504. הגולנצ'יקים מבינים שהשיגו משהו שאף אחד לא השיג קודם לכן. לראשונה מאז תחילת התמרון נתפסו שלושה מחבלים מכוח רדואן.

באותו הזמן הלוחמים המשיכו לסרוק את הפיר ואת הבית. אז הם גם הבינו שהאירוע יכול היה להיגמר בצורה אחרת לגמרי. "גילינו שמדובר ביעד מבוצר", אומר ג'. "היה שם חדר שחיכה ליום פקודה, ובו ציוד לחימה, קלצ'ניקובים, רימונים וכל טוב. כנראה כיוון שנכנסנו מאוד חזק הם פחדו. אם הם היו לוקחים את הסיכון ומנסים לפגוע בנו, כנראה לא הייתי יושב ומדבר איתך עכשיו".

סגן י': "מפקד המתחם הראה למחבלים את הפיר, צייד אותם באמל"ח ואמר להם לחכות ואז לצאת למתקפה מולנו. בודדנו אותם, כל אחד הושם בחדר אחר עם שומר, בידיים קשורות ובעיניים מכוסות. הם נתנו לנו המון מודיעין טקטי"

החקירה החלה, ושניים מתוך שלושת המחבלים החלו לזמר ולספר מה הוביל אותם לכניעה. "המחבל הבכיר שבהם דרבן אותם להישאר, למרות שהאחרים רצו לברוח", משתף י' בפרטים מהחקירה. "אחד מהם אמר שהוא מפחד ושהוא מרגיש לא טוב, הוא סיפר שניסה ללכת. לאחר מכן אנחנו הגענו ולא היה להם איך לברוח. הם נגררו לסיטואציה ולכן צעקו, הרימו ידיים ונכנעו".

כמה ימים קודם לכן הגיעו אל המתחם מחבלי כוח רדואן מאזור כפרא וצור שבמרכז לבנון. הם קיבלו הוראות ממפקד המתחם לחכות לכוחות צה"ל ולתקוף אותם. "מפקד המתחם הראה להם את הפיר, צייד אותם באמל"ח בסיסי, ואמר להם לחכות ואז לצאת למתקפה", אומר י'.

"תפיסה משמעותית"

החקירה של השלושה הניבה פירות רבים. באמצעות מידע שחשפו מחבלי רדואן, נתפס מפקד הכפר על ידי לוחמי סיירת גולני זמן קצר לאחר מכן. הם סיפקו מידע על מספר הפעילים בכפר ועל מקומות מאוישים שבהם המתינו מחבלים. "הם נתנו לנו המון מודיעין טקטי, ואין ספק שמדובר היה בתפיסה משמעותית", אומר י'.

ההישג היה משמעותי. השלושה הוקלטו נכנעים, ולאחר מכן ההקלטה הושמעה בכפר. כתוצאה מכך שבעה מחבלים נוספים הרימו את ידיהם ונכנעו. "ההקלטה כנראה גרמה לפעילים האחרים להיכנע. לא ראינו דבר כזה בשום מקום אחר בדרום לבנון, וזה לא מקרי", מדגיש י'.

העובדה שהמחבלים נכנעו הפתיעה את הלוחמים והקצינים בגולני, שציפו לקרב מול יחידת העילית. "זה הפתיע אותנו מאוד", אומר י', "כמו שלא הייתי מצפה מלוחם גולני לוותר ברגע האמת, לא הייתי מצפה לכך מהלוחמים הכי טובים של חיזבאללה. הם אמרו לנו בפירוש שהם לא רצו להילחם, הם לא רצו להיות שם. המוטיבציה שלהם היתה מאוד נמוכה".

"כשחטיבת גולני נכנסת בכל הכוח, כדאי שתסגיר את עצמך", אומר ג'. "אני לא מאחל לאויבים שלי את מה שעשינו להם. נכנסנו בכוח אש עצום, פירקנו קליעים באיתור כי ידענו מה מחכה לנו".
"כשנכנסו לתמרון הייתי די חדש, אחרי טירונות. האמנתי באיום, חיפשתי אמצעי לחימה, אבל לא דמיינתי בחלומות שלי שאנהל דו־שיח עם מחבל במנהרה ושאוציא אותו החוצה", הוא אומר.

"מבחינתי זה אירוע מטורף. דמיינתי את המחבלים עם קרניים אדומות ושיניים גדולות, רוצים לרצוח ולאנוס, ואז יוצאים שלושה מחבלים שמפחדים להילחם. מבחינתי זו המלחמה של הטוב נגד הרע - והטוב ניצח".