נשיאים אמריקנים אינם נהנים בדרך כלל מאהדה או מפופולריות במזרח התיכון. חלומו של כל ערבי, איראני או טורקי הוא אמנם להגר לארה"ב ולחיות בה, אבל עד שחלום זה יתממש, אם בכלל, הוא מקדיש עצמו לשנאת המערב, ובראש ובראשונה לשנאת ארה"ב המהווה את הסמל המובהק לניצחון המערב ולעליונות המדינית, הכלכלית ואף הטכנולוגית שלו על פני עולם המזרח.
אכן נשיאים אמריקנים לא מעטים עוררו כעס ועוינות בקרב תושבי האזור ושליטיו, אבל על כך נאמר: גם אם הם אינם אוהבים נשיא זה או אחר, מספיק שהם מפחדים מפניו ומכבדים אותו.
וכך, נשיאים דוגמת ג'ורג' בוש האב ובוש הבן, וכך גם הנשיא טראמפ, ויתרו על הניסיון לזכות באהדה ובפופולריות, בהיותו ממילא חסר סיכוי, ותחת זאת פעלו בנחישות ובתקיפות לקדם את האינטרסים האמריקניים באזור. תחת בוש הבן כבשה ארה"ב את אפגניסטן ואת עיראק, ואילו טראמפ קיבל החלטה לצאת לעימות מול טהרן, הורה לחסל את קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס, ופרש מהסכם הגרעין עם האיראנים.
וראו זה פלא, המהלכים הללו עוררו כלפי נשיאים אלו כבוד ויראה ובעיקר חשש מלהסתבך איתם. אחרי הכל, כשמדברים עם בני האזור בשפתם, שפת הכוח והעוצמה, הם מבינים את המסר מוושינגטון הרבה יותר טוב מאשר את החנופה וההתרפסות, ובעיקר את הרצון לרצות ולגלות הבנה למעשים נפשעים ולמדיניות קיצונית של מדינות כמו איראן או סוריה של אסד.
ביידן, שהגיע בשבוע שעבר לביקור ראשון באזור כנשיא, אינו בוש או טראמפ ואפילו לא אובמה, שניסה כזכור לרכוב על גלי האביב הערבי ולעודד את בני הדור הצעיר שביקשו אחר שינוי, אך סופו שמצא עצמו בכאוס ובעיקר בגל גואה של קיצוניות אסלאמית.
ביידן הגיע לכאן כנשיא חלש ומאותגר מבית, הזקוק לרצונם הטוב של שליטי האזור ובעיקר הסעודים, יותר משאלו זקוקים לו. שהרי מטרתו המרכזית היא לגייס תמיכה סעודית בייצובם של מחירי הנפט בטרם יעלו לו אלו בתבוסה בבחירות האמצע לסנאט ולבית הנבחרים בנובמבר הקרוב, וכמובן בבחירות לנשיאות בעוד שנתיים.
בביקורו אמר ביידן את כל הדברים הנכונים, אבל מה שחשוב הוא מה שנמנע מלומר: ראשית, שהמזרח התיכון לא באמת מעניין אותו ובניגוד למזרח אירופה, שם הוא להוט להתעמת עם הרוסים, או המזרח הרחוק, שבו הוא נערך לעימות עם הסינים, הרי באזורנו הוא דווקא מבקש להגיע להסכם עם איראן שיאפשר לו להתנתק מהמזרח התיכון ומשלל בעיותיו.
שנית, שהוא מחויב להגן על בעלי בריתו, שליטי מדינות ערב המתונות. שהרי האמריקנים ידועים בחוסר הנאמנות שהם מגלים לידידיהם ולבעלי בריתם.
כך השאה באיראן, כך חוסני מובארק ולאחריו הנשיא א־סיסי במצרים, וכך כיום, יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, שכלפיו גילה ביידן קרירות ואף עוינות מרגע כניסתו לבית הלבן בשל מעורבותו של זה בחיסולו של העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י.
הדברים ברורים לכל, ולכן אין פלא שבאזור הגיבו באדישות לביקור, מיעטו לסקר אותו ובעיקר בחרו להדגיש את החולשה ואת חוסר התוחלת של מהלכיה של וושינגטון. אחרי הכל, איש אינו תולה באמת תקוות במחויבות ובנחישות האמריקניות להיאבק מול איראן לא רק בשאלת הגרעין, אלא בשאלות של עידוד טרור וחתרנות, כמו גם הגברת הנוכחות הצבאית האיראנית בכל רחבי האזור.
מי שניצל את ביקורו של ביידן באזור היה נשיא רוסיה, שיגיע השבוע לאיראן. גם את פוטין אין איש אוהב, אפילו לא באיראן, אבל את פוטין מכבדים ומפני פוטין מפחדים.
וכך עוד עלול להתברר שביידן לא קידם ברית הגנה אזורית למול איראן במהלך ביקורו אבל הצליח לקרב בין רוסיה לטהרן, מהלך שאת מחירו עלולה ישראל לשלם בהגבלת חופש הפעולה שלה בסוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו