מה שלא עשו יותר מעשר שנות סגר ולחץ צבאי מתמשך, עשתה בתוך פחות מחודש מגיפת הקורונה. לחוץ ומאוים מתמיד, והפעם מצד אויב בלי נראה, מגלה חמאס סימני מצוקה, מקפיד לשמור על שקט מוחלט לאורך הגבול ומשדר נכונות חסרת תקדים להגיע להסדר מרחיק לכת עם ישראל.
מן הרצועה דווח בינתיים על 12 חולי קורונה מאומתים בלבד, ולכאורה מצב התחלואה מצוי בשליטה. אלא שכמו במדינות ערביות שכנות, קשה לסמוך על הנתונים ועוד יותר על מערכות הבריאות. בדיקות הקורונה מתבצעות אמנם בידי ישראל, אבל האחריות לבריאות האוכלוסייה בעזה עודנה בידי חמאס, שנקט שורת צעדים כגון הקמת מתקני בידוד או הגבלת תנועה ברחובות.
החשש מפני התפשטות הקורונה בעזה מטריד מאוד את ישראל, הרואה עצמה, וגם נתפסת בעולם, כמי שעודנה נושאת באחריות לעזה; תזכורת לכל מי שחשב או ביקש להאמין בשנת 2005, שאכן באמת התנתקנו מעזה. אבל החשש מפני הנגיף מטריד יותר את חמאס, שמנהיגיו חרדים מאוד מהשלכות המגיפה על מעמדם בקרב תושבי הרצועה.
בצל משבר הקורונה איבד העולם, גם זה הערבי ואפילו בעלי הברית המסורתיים של חמאס, דוגמת קטאר וטורקיה, כל עניין ברצועה, וממילא היכולת של אלו להתגייס ולהגיש לו סיוע הפכה למוגבלת.
המשבר הכלכלי שפרץ בעקבות המגיפה רק החריף את המצוקה בעזה, בבחינת קש אחרון בגב הגמל העזתי. הביקורת והמחאה על העלייה בשיעורי האבטלה, יוקר המחיה, המחסור במזון ועוד, מופנים לשליט, ארגון חמאס. מה שגילו ערביי ישראל, ובעקבותיהם גם הפלשתינים ביהודה ושומרון, מגלים עתה גם תושבי עזה ובהם גם מנהיגי חמאס - אם אין ישראל לי - מי לי.
התוצאה היא הנמכת הטון והורדת הדגלים, ובעצם נפנוף מהוסס בדגל הלבן. רק לפני כמה שבועות, בטרם פרוץ המשבר, איים מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, בשחצנות אופינית ומקוממת, כי "יגרום לכך ששישה מיליון ישראלים לא יוכלו לנשום", ובכך יאלץ את ישראל לספק לו ציוד הנשמה וסיוע רפואי אחר שלו זקוק חמאס. עתה השתנה הטון וראש הלשכה המדינית של המאס, אסמעיל הנייה, כבר מדבר על הקורונה כעל איום אסטרטגי משותף שהכל ניצבים בפניו, ועל צומת דרכים היסטורי המאפשר הגעה להסכם.
הסוגיה הראשונה במעלה היא כמובן פתרון השבת גופות הנעדרים ושחרור הישראלים העצורים בידי חמאס. לשם כך משתמש חמאס בדאגה לבריאות האסירים הפלשתינים בבתי הכלא בישראל כבסולם לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפס ולהגיע לסיכום בשאלה זו עם ישראל, אבל ברור לכל שפתרון שאלה זו יהיה פתח לסיכומים בסוגיות רבות נוספות. בינתיים, נעצרו התהלוכות אל גדר הגבול ונעצר גם טפטוף הטילים לעבר ישראל.
הדילמה שבפניה ניצבת ישראל ברורה. מצד אחד, קיים סיכוי לפתור שאלה הומניטרית רגישה ובעלת חשיבות ציבורית מן המעלה הראשונה, ובהמשך יש גם אפשרות להסדרה שתבטיח שקט לזמן מה בגבול הדרום.
מנגד, נשאבת ישראל למעורבות הולכת וגוברת בנעשה בעזה, תחילה בכל האמור בקורונה, אבל אחרי כן תבואנה גם סוגיות נוספות העלולות להשיב את ישראל אל עזה ואל האחריות לתושביה. וכך עלולה למצוא עצמה ישראל מתמרנת בין רשות פלשתינית א' ברמאללה לרשות פלשתינית ב' בעזה.
