הצהרתו של מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו, שההתיישבות ביהודה ושומרון איננה מנוגדת למשפט הבינלאומי, היא נדבך חשוב בתיקון העוול ההיסטורי שנגרם לישראל ולהתיישבות ביו"ש מסיבות פוליטיות גרידא. ההצהרה מאשרת את עמדת ישראל, שבמשפט הבינלאומי יהודה ושומרון אינם "שטחים כבושים".
למושג "כיבוש" במשפט הבינלאומי הגדרה מדויקת. כדי להיחשב "שטח כבוש" היה על ישראל ליטול את שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה מריבון זר. אולם ירדן, שמידיה נכבש השטח במלחמת ששת הימים, לא היתה ריבון חוקי, ומשום כך שטחי יו"ש הם, על פי המשפט הבינלאומי, שטחים "שנויים במחלוקת" או "שטחי מריבה", שלא קיים בהם ריבון מוכר. מטעמים היסטוריים, שפורטו בדו"ח ועדת אדמונד לוי, לישראל הזכות העדיפה בהם.
אין מחלוקת שפלישת ירדן ומצרים לארץ ישראל המערבית, לאחר שדחו את הצעת החלוקה של עצרת האו"ם, היתה בלתי חוקית. במשפט הבינלאומי מותר למדינות לצאת למלחמה רק לצורך הגנה עצמית. הפלישה היתה מעשה תוקפנות. ניסיונה של ירדן לספח את האזור שכינתה "הגדה המערבית" ב־1950 לא זכה להכרה בינלאומית, למעט אנגליה (בכפוף להסתייגות לגבי מזרח ירושלים) ופקיסטן. מצרים אף לא טענה לריבונות ברצועת עזה.
הטענה כאילו הקו הירוק הוא הגבול הבינלאומי של ישראל, איננה נכונה. גבול בינלאומי יכול להיקבע רק בהסכמת המדינות השכנות (כפי המצב עם ירדן ומצרים בעקבות הסכמי השלום). בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל לשכנותיה לאחר מלחמת העצמאות נכתב בפירוש, לדרישת מדינות ערב, ש"אין לפרש משום בחינה את קו שביתת הנשק כגבול מדיני או טריטוריאלי". הקו הירוק איננו אפוא קו גבול בינלאומי, ואין בו כדי לקבוע את גורל הריבונות על יהודה ושומרון.
בדברים אלה אין חידוש. אמרו אותם לאחר מלחמת ששת הימים משפטנים גדולים. פרופ' סטיבן שוובל, פרופסור למשפט בינלאומי (לימים נשיא ביה"ד הבינלאומי בהאג), כתב ב־1970 על זכותה העדיפה של ישראל על שטחי יש"ע. ב־1994 כינס את מאמריו הנבחרים בספר, ומאמר זה מופיע שם. אמת שהיום קשה למשפטנים בינלאומיים להביע עמדה זו. במציאות הגיאו־פוליטית, מי שמתבטא לטובת ישראל לא ימצא את מקומו על במות רבות. שיקולים פוליטיים מונעים דיון אמיתי.
שטחי יו"ש נכללו בשטח שנמסר על ידי חבר הלאומים למנדט הבריטי לצורך הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל מתוך הכרה בקשר ההיסטורי של עמנו לארצו, מנדט שאושרר גם במגילת האו"ם. לכן אין צורך שישראל תספח את שטחי יו"ש. זכותה להחיל את הדין הישראלי על כל חלק משטחים אלה מכוח סעיף 11ב לפקודת סדרי שלטון ומשפט, הקובע כי "השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ ישראל שהממשלה קבעה בצו".
כמו המתנגדים לדו"ח אדמונד לוי בשעתו, גם המתנגדים להצהרת פומפאו טוענים שהיא מחבלת בסיכוי לשלום. כלומר, אם אומרים את האמת על מעמד יו"ש, לא יהיה שלום. האומנם השלום חייב להיות בנוי על שקר?
נקודת המוצא לכל דיון חייבת להיות האמת - השטחים אינם כבושים ומותר לאזרחי ישראל, על פי המשפט הבינלאומי, להתיישב בהם. דו"ח אדמונד לוי גם התווה את הדרך שבה יש ללכת כדי לקיים סדרי שלטון ומשפט תקינים שם.
עם ישראל כולו מייחל לשלום אמת. אלה המתעקשים לכנות את השטחים "כבושים" עושים כן מתוך משאלת לב שעל ידי כך תצליח ישראל לקרב את השלום. אבל, כמאמרו של אלתרמן ("תחרות לניסיון", הטור השביעי, כרך א'), "הנותנים לו (לסילוף) לגשת לשדה התחרות, מנחילים למפרע תבוסה לחירות".
הנשיא טראמפ, מזכיר המדינה פומפאו ורה"מ נתניהו ראויים להערכה על פועלם העקבי לייסד שלום על אדני אמת.
טליה איינהורן היא פרופ' מן המניין באוניברסיטת אריאל וחברת האקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי
