ביתן עתיק עומד בתוך אזור נטוש. הוא ניצב בתוך מתחם ישן אך שמור. בתוכו שולחן דיונים רחב ידיים. אל הביתן נכנסים שני גנרלים ועוזריהם. כל פמליה מגיחה אל החלל מדלת אחרת, ויושבת אל השולחן. הבכירים יושבים זה מול זה ומחליפים מבט, אך לא חיוך. באמצע השולחן עובר קו. זה אינו פריט עיצובי כזה או אחר: זהו קו הגבול, המסמן היכן נגמרת אחת ומתחילה האחרת. השניים, שמייצגים עשורים של חשדנות ואויבות מרירה, לא יחצו אותו. מאחורי שניהם לא רק היסטוריה עשירה ומדממת, אלא גם שטח ניטרלי - שני קילומטרים של קו אווירי מאחורי כל אחד מהם, שבהם אסור לשאת כלי נשק. על סף האזור המפורז הזה נח כוח צבאי בריכוז גבוה. ככל הנראה - ריכוז הנשק הגדול בעולם, שמפוזר על קו גבול אחד.
הסיטואציה הזו עשויה להישמע כתחילתו של סרט פוסט־אפוקליפטי דמיוני, או כרקע לסדרה מצוירת עדכנית, אבל לא היא. זו המציאות בגבול שבין קוריאה הדרומית לזו הצפונית. עשרות השנים שבהן נשמרו הצדדים זה מזה לאורך הקו הלא דמיוני הזה, לא ריככו את הדרמה. הקרקע מסביב ספוגה בדם חיילים נעדרים, מוקשים נגד אדם והרבה זיכרונות משני הצדדים. היא גם מלאה בהיסטוריה ובארכיאולוגיה, עם שושלות מלכים עתיקות שקבעו את האזור כמקום בירתם. בתוך סיר הלחץ הזה, מי שנהנה באין מפריע - הוא הטבע. האזור המפורז כולל מאות קילומטרים רבועים שבהם משגשגים צמחייה, הולכים על ארבע ובעלי כנף. כוח המשיכה של המקום הזה מורכב מכמה גורמים, אבל עם השורה התחתונה קשה להתווכח - זה אחד האזורים המבוקשים ביותר על ידי תיירים בדרום קוריאה.
תחילתו של הסיפור הזה נעוצה בסופה של מלחמת העולם השנייה, כשהעולם נערך באין יודעין לקראת המלחמה הקרה. כוחות האו"ם, שלחמו לצד דרום קוריאה וארה"ב, נלחמו לאורך הגבול הזה מול כוחות צפון קוריאה וסין. מלחמת קוריאה (1953-1950) הגיעה לעצירה, ולאחריה הוסכם על הקמת אזור חיץ. עם השנים, הוא יהפוך לגבול האחרון בעולם של המלחמה הקרה. התוצר הוא אזור מפורז באורך של כ־240 ק"מ וברוחב של כארבעה ק"מ, שבתוכו עובר הגבול בין שתי הקוריאות. לאורכו של האזור הזה נמצא הגבול המבוצר הגדול ביותר שנותר בעולם, וכן ריכוז נשק שגם אותו לא ניתן למצוא בשום גבול אחר על כדור הארץ.
תהליך הביצור וההתחמשות סביב האזור הזה התחיל בשנות ה־60. נהוג לייחס לצפון קוריאה את תחילת הביצור והחימוש לאורך הקו. התוקפנות מהצפון המשיכה לאורך השנים, ושיאה בשליחת כוחות גרילה מחופשים לחיילי דרום קוריאה, בניסיון להתנקש בנשיא ב־1968. למרות העוינות הבסיסית - ויש שיגידו הנצחית - נעשו לאורך השנים מאמצים להשתמש באזור המפורז למטרות שלום. כל אלה עלו בתוהו. החשדנות ושורשי העימות העמוקים לא מאפשרים לחצי האי הזה להתאחד. למעשה, המקום היחיד שבו יכולים להיפגש דרום וצפון הוא בכפר שביתת הנשק. הכפר השומם ניצב באזור המפורז, וזהו המקום היחיד שבו חיילים דרום־קוריאנים וצפון־קוריאנים עומדים זה מול זה. הם לא נושאים נשק, ורק מכשול בטון נמוך מפריד בין אלו לאלו. התמונה המצטיירת עשויה להישמע שקטה, אבל האזור הזה ידע תקריות אלימות, שבאחת מהן חיילים צפון־קוריאנים תקפו והרגו שני אנשי צבא אמריקנים.
יותר גדול
במהלך שנות ה־80, החליטו הדרום־קוריאנים להניף את דגלם גבוה אל מול פני הצפון. הפרויקט הממשלתי של דרום קוריאה כלל עמוד דגל, שנישא לגובה של 98.4 מטרים. הדגל עצמו אדיר ממדים, ומשקלו עומד על 130 ק"ג. במהלך שכונה אז "מלחמת הדגלים", הגיב הממשל הצפון־קוריאני בהתאם: הדגל הצפוני הונף בראש מגדל בגובה 160 מטרים, ומשקלו עומד על לא פחות מ־270 ק"ג. האנקדוטה הזו עשויה להישמע משעשעת היום, אבל היא מדגימה היטב את המצב מסביב לגבול הזה. הצדדים משקיפים איש על רעהו, מגיבים מיידית ושומרים על מאזן הכוחות. את המאזן הזה ניסה צבא הצפון לערער לא פעם, ופרויקט הדגל שלו הפך לאטרקציה תיירותית.
ב־1974 גילתה דרום קוריאה מנהרה שנחפרה מתחת לאזור המפורז. סיור של צבא דרום קוריאה חשף את המנהרה, ותוך כדי נתקל באש של חיילים מהצפון. במהלך סריקת המנהרה, נהרגו שני קצינים אמריקנים בכירים ממטען חבלה שהונח בה. המנהרה שנחשפה היתה צרה יחסית, מוארת ומחוזקת בבטון, ונמצאו בה אזורים מיועדים לשינה ולאחסנת נשק. הצפון־קוריאנים טענו שמדובר במנהרה לכריית פחם, ואף צבעו חלק מקירות הסלע בשחור כאליבי. פחות משנה לאחר מכן התגלתה מנהרה נוספת, בעומק של יותר מ־50 מטרים מתחת לפני הקרקע. המנהרה הזו, השנייה שנמצאה, כאמור, התגלתה כגבוהה ורחבה משמעותית מהקודמת.
טרור מנהרות
ב־1978 התגלתה מנהרה נוספת - והפעם לא במקרה. את המידע חשף בפני הדרום־קוריאנים עריק, שעבד בכריית המנהרה האמורה. ב־1990 נחשפה מערת הסתננות נוספת, דומה במבנה ובצורה לאחרות שנחשפו. כמה עוד נותרו? זו שאלה מצוינת ונטולת תשובה. מה שברור הוא כוח המשיכה שמייצרות המנהרות האלו עבור התייר הממוצע. בדרום קוריאה מציעים סיורים מאורגנים במנהרה השלישית שהתגלתה, שבמהלכם יכולים המטיילים לבקר בה ולהיחשף למראות של האזור. מדובר באטרקציה מבוקשת, עם 1.2 מיליון תיירים שמגיעים אליה מדי שנה. למשיכה הטבעית מוסיפים גם הסיפורים על ניסיונות עריקה שונים מהצד הצפוני לזה הדרומי. אחד המפורסמים שבהם הוא על קבוצת תיירים מהצד הצפוני, שאחד ממנה החל לרוץ לעבר החלק הדרומי, תוך קריאות לגבי רצונו לערוק. אליו הצטרפו ספונטנית עוד כמה תיירים מהקבוצה. האירוע הזה נגמר באופן מוצלח עבור אותו רץ שחצה את הקווים, אבל היה כרוך בחילופי אש ובחיילים הרוגים.
ניסיונות חדירה שונים התבצעו גם מדרום לצפון. לאורך השנים צצו דיווחים על כ־7,700 דרום־קוריאנים שהסתננו לתוך קוריאה הצפונית. חיילים, סוכנים ומרגלים עשו את דרכם צפונה במטרה לפגוע במטרות שונות ולסכל פעולות אויב. אין מידע רב על פעולות אלו, שכוונו בעיקר לעבר מטרות צבאיות ומבני תעשייה, למעט העובדה שכ־5,300 מאותם דרום־קוריאנים לא חצו מעולם את הגבול בחזרה לדרום.
אלו המוזכרים מעלה הם לא היחידים שמצאו את מותם באדמה ספוגת הדם הזו - חשוב להזכיר גם את 36 אלף החיילים האמריקנים שמתו במהלך מלחמת קוריאה. מתוכם, יותר מ־7,800 אמריקנים עוד מוגדרים נעדרים מאז אותה המלחמה. לפי הערכות מודיעיניות של האמריקנים, יותר מ־5,000 מהחיילים האלו נעדרו בצפון קוריאה - וגורלם אינו ידוע. לאחר סיומה של המלחמה הקרה, החזירה צפון קוריאה לארה"ב 208 ארונות שהכילו שרידים של 400 בני אדם, ורק מחצית מהם זוהו. מאז נעשו מגעים נוספים, כשארה"ב משלמת ביד נדיבה עבור פעולות החיפוש והזיהוי. כמה עשרות ארונות שרידים הוחזרו מאז, ומהם זוהו כ־40 אנשי שירות בלבד. שרידים של אלפי חיילים של ארה"ב, צרפת, סין וצבאות הצפון והדרום עדיין מסתתרים ברחבי האזור המפורז.
שרידים רחוקים
ויש גם נקודה חיובית אחת בתוך אזור החיץ ספוג הזיכרונות הזה. האזור המפורז, שבסיסו היה קרקע חקלאית מעובדת לפני המלחמה, שומם. אדמה שניצבת עשור אחר עשור מבלי שיד אדם תתערב בה - והטבע עושה את שלו באין מפריע. יערות פרא, נחלים וביצות משמשים כאן קרקע לשגשוג טבעי חסר תקדים. מאות מינים של ציפורים נדירות, דובים שחורים ואפילו טיגריסים סיביריים מוצאים את מקומם השקט כאן. הזנים הללו, הנמצאים בסכנת הכחדה, עומדים למעשה בפני סכנה אחת: השרידים של אותה מלחמה - יותר משני מיליון מוקשים מפוזרים כאן. מצפון ומדרום משתפים פעולה בנושא זה, במטרה לאפשר למטיילים, לחוקרים ולאנשי שימור לפעול בצורה בטוחה לכניסה.
החוקרים ואנשי השימור פועלים כאן לא רק כדי לשמר את הטבע: האזור המפורז הוא ליבן של שלוש הממלכות העתיקות של העם הקוריאני. שרידים ארכיאולוגיים רבים מצויים כאן, כאלו עם משמעות היסטורית רחוקה, שרלוונטית לשני צדדי המתרס.
השרידים הפזורים כאן, חלקם בני יותר מ־1,000 שנה, הם עדות לעבר המפואר של העם באזור. אדמה שידעה שגשוג ופריחה, ונחצתה בצורה לא טבעית בעקבות מלחמת מעצמות ומאבקי כוחות. רצועת הביטחון - השטח המפורז הזה, שחוצץ בין קוריאה הדרומית לזו הצפונית - היא בלי ספק אחת הפינות הייחודיות בעולם. המשמעות וההיסטוריה שלה הופכות אותה למקום שעליו לא יוותרו משום צד, והחיים שהטבע הפיח בה הופכים אותה נחשקת ומושכת אפילו יותר.
ומי יודע, אולי יהיו אלו דווקא הטבע והעבר שיאלצו את שני הצדדים ליצור עתיד אחר. אולי הפריחה והשגשוג של בעלי החיים האלו, והרצון לשמר את העבר המשותף - יהוו נתיב לחיים שלווים ומשותפים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו