מהדקים שורות: כך ההפגנות מצילות את נתניהו

הקמפיין האפקטיבי ביותר להצלת הקריירה של בנימין נתניהו מופעל כיום דווקא על ידי אויביו המושבעים, מי שמכנים את עצמם "מטה קפלן".

במקביל למאמץ להושיע את ביבי, הם וארגונים כמו "אחים לנשק", מספקים רוח גבית מפתיעה לניסיון להציל את ההשתמטות החרדית, דווקא כשזו נמאסה על כולם. שלא לדבר על חלק מקרובי החטופים, שעושים הכל כדי שחמאס לא ישחרר את יקיריהם, ודוחפים חלק מהציבור להפנות להם עורף. יחדיו הם מחזירים את הרעל והמלכוד של עידן 6 באוקטובר, שאופיין בעיוורון מוחלט לגבי האויב והחדרת אש שנאה לתוכנו. ההשתוללות היא המשך להצלחות העבר של ותיקי "בלפור" ו"קפלן", שתרמו לגיבוש המחנה הבעייתי של נתניהו והחרדים.

פרדוקסלית, חצי שנה לאחר פרוץ המלחמה אכן הגיע הזמן לפצוח בתהליך שידוד המערכות הפנימי שלנו. זה נכון לאור גודל המחדל, ומתחדד לנוכח אובדן העצות והדרך של מי שמנהל אותנו - "קבינט המלחמה". זהו הגוף שעצר את המלחמה מזמן, לא מוביל הכרעה אמיתית של חמאס ולא מעז לפעול כדי להחזיר לנו את הצפון.

לכן אכן הגיעה העת לשנות כיוון. לפתוח בהליך מסודר ומעמיק של חקירה לגבי האשמים, ובד בבד לתבוע מנהיגות חדשה ופוליטיקה אחרת. ממילא חייבים להשיק מהלך שיוביל לבחירות עוד השנה, לצד החלפת כל הצמרת הביטחונית והפוליטית שכיהנה בעת מתקפת חמאס.

לתפיסה הזו יש שותפים רבים, גם מתוך מצביעי הקואליציה הכושלת שהתיימרה להיות ימין על־מלא. כי לא ייתכן שראש השב"כ, ראש אמ"ן והרמטכ"ל שאחראים למחדל ימשיכו להוביל אותנו ולעצב את דור המפקדים הבא. הם ובכירים נוספים, שנגועים בתפיסות השגויות של 30 השנים האחרונות, חייבים ללכת. באותה מידה אין להעלות על הדעת את המשך הכהונה של רה"מ ושר הביטחון שהביאו אותנו לאסון אוקטובר, ומדשדשים מאז עם שותפיהם הכושלים ל"קבינט המלחמה".

אותו הדבר בעניין כללי המשחק הפוליטיים, שגורמים לקואליציה שתלויה בקולות של סרבני שירות להדק שורות. זה הזמן להוציא אל מחוץ לגדר הלגיטימציה הציבורית כל גורם שמסרב לשאת בנטל הביטחוני והכלכלי של המדינה, הגיע הזמן לגרום לכך שלמנהיגות החרדית לא תהיה ברירה אלא להשתנות או להתרסק.

אין ספק שנתניהו ומקורביו מנהלים מערכה שנועדה למנוע בדיוק את המהלכים הללו, שפשוט הכרחיים לשם הבטחת שגשוג וקיום המדינה. לכן, ככל שעוברים הימים קל יותר לגייס את הציבור, להתייצב ולקרוא לשינוי. לחולל מה שעושים בדמוקרטיה בנסיבות שכאלו, כולל הפגנות ומאבק ציבורי. אבל למהלך הזה מפריעים, שלא לומר מחבלים בו, אלו שמבעירים בימים האחרונים את הרחובות. מבעירים פיזית צמיגים, משליכים לפידים על שוטרים, מדליקים את אש השנאה והאנרכיה.

מעבר לעובדה שהאלימות וההסתה שלהם הרסניות וחייבים למחוץ אותן, ההתמקדות האובססיבית שלהם בנתניהו בלבד מטופשת ומניבה תוצאות הפוכות. כמו לפני מבול חמאס, הם מגבשים מחדש את מחנה ביבי, למרות שרבים מתומכיו ההיסטוריים מבינים שהוא חייב ללכת הביתה. הקמפיין דוחף אנשי ימין אמיתיים שטיפחו תיעוב כלפי מנהיג הליכוד מחדש לזרועותיו. כי אל מול פני האלימות, הטיפשות והפלגנות של מובילי ההפגנות נתניהו מצטייר כאלטרנטיבה שפויה יותר.

מתוך מחנה המתפרעים ברחובות יש מי שמחוללים פרובוקציות בריכוזים חרדיים, שדווקא משככים את המיאוס מההשתמטות. הם מסייעים לעסקנים החרדים לצייר את שחורי החליפות כקורבנות במקום מה שהם באמת - משתמטים ונצלנים. כי אכן נדרשות הפגנות נגד הסטטוס־קוו, אכן צריך לחץ על הפוליטיקאים שיעצרו את מסע הפיטום על חשבוננו, אבל תקיעת האצבעות בעיניים נוסח "אחים לנשק" מובילה רק לכיוון ההפוך - דוחפת את הקואליציה לחזק את עבותות הקשר עם הפוליטיקאים החרדים.

הצער והאיוולת הגדולים מכל טמונים בשגיאה של חלק ממשפחות החטופים, ששילבו ידיים עם משליכי הלפידים ונחטפו על ידם. קודם כל, בני המשפחות הללו טועים עניינית, כי אם יש נושא שבו נתניהו בהחלט לא אשם - הוא הסרבנות והציניות של חמאס. ביבי כן אשם בכך שלא כבשנו את רפיח וגבול מצרים כבר לפני חודשים, אבל לא באי־הכניעה לחמאס במסגרת המו"מ. מי שמרחיק את שחרור האומללים הם דווקא מנהיגים כמו גדי איזנקוט, שדוחפים להיכנע ולוותר עוד ועוד בעסקה ובשדה המערכה. הם אלו שמרחיקים את החילוץ או השחרור.

בכל מקרה, חבירת בני משפחה לחבורה הקיצונית והאלימה שמחרחרת את ההפגנות רק מגייסת רבים נגדם. את ההפגנות ברחובות רצוי שיעשו בוושינגטון, בפריז או בדוחא, לא בירושלים. כך, מי שמפריע עכשיו לבניית מחאה עממית שחייבת לקום הם דווקא הקיצוניים האלימים שמשתוללים ברחובות. אותם צריך להוציא מחוץ לכל מחנה, כדי שאפשר יהיה להתחיל את התיקון, ובין היתר להחליף את נתניהו ורוב הצמרת שלנו.

מתעלמים מהופכי הקנים

בהתעלמות תקשורתית כמעט מוחלטת עבר בשבוע שעבר האירוע הכי ביזארי בעולם, כאשר קבוצה של אנשי שמאל קיצוני, שמכנה את עצמה "מסתכלים לכיבוש בעיניים", חזרה ממשימת "הגנה" על פלשתינים מפני מתנחלים "רצחניים", והותקפה ביריות על כביש הבקעה. זו היתה הלצה אלוהית ברורה, כי מי שירה ופצע את השלושה הוא דווקא קצין ב"מנגנונים" של הרשות הפלשתינית - מוחמד א־סעדי, ומי שהציל אותם וטיפל בפצועים היו "מתנחלים" שנואי נפשם שעברו במקום.

כמה ימים לפני הירי הזה זכור פיגוע רצחני נוסף, "מייד אין אבו מאזן אינדסטריס", כאשר קצין "מנגנונים" אחר, מוג'אהד מנסור, שאומן בידי הצבא האמריקני, ירה ברובה צלפים במשך שעות, הרג את לוחם דובדבן עילי גרפינקל, וחוסל לבסוף רק בטיל ממסוק.

אתמול יצא לאור ב"ישראל היום" המידע שפורסם על ידי כאן לפני שבועיים, לפיו קבינט הביבי־בלוף מאפשר לרשות הפלשתינית להפעיל כוחות בעזה, בתיאום ובעידוד שלנו. הכל בניגוד להצהרות הפומביות של נתניהו. כך יוצא שבעוד תופעת היפוך הקנים נגדנו של גייסות הפרטנר מרמאללה הולכת וצוברת תאוצה, ממשלת הימין החזק ממשיכה דווקא לחזק את האויב הזה.

בינתיים, האמריקנים מובילים את קמפיין "ביידן בלוף" ומנסים להציג "רשות חדשה". אבל הכל נותר כשהיה, התמיכה במחבלים תיקרא מעכשיו סיוע סוציאלי, ממשלת המחבלים שכיהנה עד השבוע הוחלפה בממשלת מחבלים חדשה בראשות מוחמד מוסטפא, שכבר האשים אותנו בביצוע פשעי מלחמה ויתר הרפרטואר של האויב מרמאללה. נחשפו גם התבטאויות עבר של שני כוכבים חדשים בממשלה החדשה, שקוראים לחסל את היהודים "בני החזירים". כך הכל נותר אותו הדבר, גם האופן שבו ממשלת ביבי עובדת עלינו בעיניים וממשיכה לנוע בדרך ההרסנית לאוסלו. √