מחלוקת מקום המדינה: כך התגלגל חוק הגיוס מבן גוריון ועד נתניהו

קצרה היריעה מלפרט את תולדות משבר גיוס החרדים המלווה את המדינה מאז היווסדה, זה 75 שנה. כבר בהתחלה עסקו בן־גוריון וראשי היישוב בסוגיה הנפיצה, שהפכה לפצע פוליטי חברתי ארוך ומדמם המאיים לגדול ולהתפוצץ בצל המלחמה הקשה שמדינת ישראל מצויה בה.

הכל התחיל כבר בשנת תש"ח, כשראש המטה הארצי של ההגנה, ישראל גלילי, הנחה לא לגייס את בני הישיבות. לאחר מכן בן־גוריון נתן הכשר ל־400 בחורי ישיבה לא להתגייס, במסגרת "תורתו אומנותו". מאז המספרים גדלו, כידוע, כדור השלג התגלגל בין הכנסת שחוקקה חוקים לבין בג"ץ, שפסל אותם ואז דחה את ההכרעה בנושא שוב ושוב.

תקציר המשבר האחרון: החוק שהיה הבסיס לכך שלא מגייסים את בני הישיבות - פג תוקפו ביולי האחרון (2023). הממשלה הנוכחית החליטה להקפיא מצב בהחלטת ממשלה זאת, במטרה לקדם חוק גיוס עם מנגנוני הגנה, כפי שהבטיחה לחרדים בהסכמים הקואליציוניים. המלחמה פרצה, ומלאכת קידום החוק הוזנחה.

בסוף מארס צפוי לפוג התוקף של החלטת הממשלה, שמנעה את הצורך בגיוס החרדים בהיעדר חוק. כעת, לאור עתירות שהוגשו, בג"ץ פסק כי המדינה צריכה לנמק מדוע לא לגייס חרדים החל מאפריל - לאחר פקיעת החלטת הממשלה, וכן גם לנמק מדוע יש בסיס חוקי למימון הישיבות של החרדים - אם לא יהיה בסיס חוקי לפטור אותם משירות צבאי.

בג"ץ עשוי להתערב

לאור החלטת בג"ץ, הקושי המשפטי החדש והמרכזי שהתעורר הוא מימון הישיבות. בהיעדר חוק, יש חשש כי בג"ץ יקבע שלא ניתן לממן את הישיבות החרדיות - מה שצפוי לגרום לטלטלה בעולם החרדי. בעקבות זאת, סביר מאוד שנציגיהם בכנסת ייאלצו לפרוש מהקואליציה - מה שיוביל לבחירות. קושי נוסף הוא היעדר הסבלנות הציבורית ביחס לסוגיה, וסבירות כי בית המשפט עשוי לא לאפשר דחייה נוספת בקידום החוק - דבר שלמעשה מכריח את המערכת הפוליטית למצוא פתרון לבעיה בת 75 שנה בחודש אחד בלבד.

החרדים אינם מקשה אחת

כדי להבין את המוקשים הפוליטיים בנושא הגיוס, צריך לסווג את השוני בין נציגי החרדים בכנסת. הקו האדום של החרדים בנושא הגיוס הוא כי הם לא מוכנים שאף בחור שלומד תורה ייצא מבית המדרש לצבא. הם מוכנים שמי שלא לומד - יתגייס. דרעי נחשב הכי פתוח בסוגיה. בש"ס אומרים בפה מלא שמי שלא לומד - שיתגייס, ומדובר ברבים מהציבור שלהם.

בדגל התורה של משה גפני, הדנ"א הוא לדחות את הסוגיה כמה שניתן, ואילו יצחק גולדקנופף ומאיר פרוש מאגודת ישראל נחשבים הכי קיצוניים, ולא מוכנים לשמוע על סנקציות בנושא הגיוס. בכירים במפלגות החרדיות מודים כי הכל יושפע מהסמן הכי קיצוני: "אף אחד לא רוצה להיות גוי של שבת בנושא הזה. ברגע שמישהו יקצין - כולם יקצינו אחריו".

בכירים ביהדות התורה אומרים ל"ישראל היום": "אנחנו מצפים שנתניהו יפתור את הבעיה, זו האחריות שלו. אם לא תהיה הסכמה מצד גלנט - שיביא הוא בעצמו חקיקה ללא הסכמת משרד הביטחון. לא צריך את כל 64 האצבעות".

כאמור, מוקש נוסף שהתעורר ביום רביעי האחרון הוא הצהרת גלנט, שלמעשה נתנה לגנץ את זכות הווטו בחוק הגיוס. גנץ, ויותר מכך איזנקוט, מציעים חוק שלא מקובל על כל החרדים. מצד אחד, לגנץ יש אינטרס להקשיח עמדות, והוא נתון ללחץ של הציבור הליברלי לא להתגמש עם החרדים, ובכך להוביל לבחירות. מנגד, כפי שמקווים בממשלה, גנץ בעל אינטרס להגיע להסכמות עם החרדים ולהעביר חוק גיוס. כך גם תירשם על שמו הצלחה בנושא שבו נכשלו רבים, וגם הוא ישמור על האפשרות שהחרדים יהיו שותפים פוטנציאליים שלו בעתיד בהקמת ממשלה, כפי שהוא מתכנן. אם יקשיח עמדות, החרדים עשויים לאיים עליו בגט כריתות פוליטי.

לצד אלה, גם בתוך הליכוד לא חסרים אתגרים. יש לפחות חמישה שרים וחברי כנסת שלא מוכנים להרים את ידם בכנסת ולתמוך בחוק גיוס, שיפטור את החרדים משירות או שלא יעשה שינוי אמיתי. נתניהו יידרש לעשות עבודה פוליטית גם בתוך הבית.

אז מה יהיה בסוף?

התרחיש הקיצוני מכולם הוא כי גנץ והחרדים לא יגיעו להסכמה, גלנט לא יגיש חוק גיוס כפי שאמר ובג"ץ יבטל את המימון לישיבות. בעקבות כך החרדים יפרשו מהממשלה, ומדינת ישראל תצא לבחירות.

תרחיש נוסף מדבר על כך שנתניהו מביא חוק גיוס עוקף גלנט וגנץ, יחד עם החרדים ושאר נציגי הקואליציה המקורית. השאלה היא אם גלנט יתפטר במקרה כזה ויצביע נגד הממשלה, או שמא ינהג כפי שעשה בעילת הסבירות ויסביר שהוא רצה להזהיר ולנהוג באחדות - אך עזיבתו את משרד הביטחון לא תעזור. תרחיש כזה לא צפוי להוביל לבחירות באופן מיידי, אך בהחלט עשוי לגרור זעם ומחאה ציבורית ברחובות.

התרחיש הסביר יותר הוא כי הממשלה תבקש דחייה מבג"ץ ותציג לוח זמנים להעברת החוק עד לקיץ. החרדים וגנץ יגיעו להסכמה עם יעדים וסנקציות מרוככות, כך שגנץ יוכל להגיד לבייס שלו שפתר סוגיה שכואבת לו כבר שנים, ואילו החרדים יוכלו לומר לציבור שלהם כי מדובר במכסות של אותם הבחורים שגם ככה מתגייסים לצבא, ולא בבחורי הישיבות באמת. ישראבלוף בהתגלמותו, כפי שאוהבים בפוליטיקה הישראלית.