במקום לשאת את דגל השוויון בנטל, הקואליציה מכשירה פטור מגיוס

את המאבק נגד חוק ההשתמטות צריך להוביל הימין הציוני. עיוות של אידיאולוגיה והומור מיוחד של שר ההיסטוריה הביאו לכך שמה שקרוי "ימין מלא" עומד ליצור את אחד המשברים הערכיים הגדולים שידענו. ימין שמתכוון להעביר חוק השתמטות רשמי של חלק גדול מהאוכלוסייה, ולא משנות הנסיבות.

בניגוד לבלאגן שעשו לנו בראש, מי שאמור היה להניף את דגל ההגנה על המולדת והשירות הצבאי זה המחנה הלאומי. "ימין נגד השתמטות", זו האידיאולוגיה הטבעית, בעוד מולם ניצבים שמאל רדיקלי, פציפיסטים מטעמי דת, מוסר, פחדנות או בטלנות. בפועל הכל הפוך. למה השוויון בנטל מתפרץ דווקא עכשיו, אחרי 75 שנה? כי הממשלה הצליחה בכישרון רב לפתוח תיבת פנדורה ולהטיל ספק בזהות הכי חשובה של חלק מהציבור הישראלי שמשרת בצבא: בפטריוטיות שלו.

אנשים שעד אתמול העניקו דף חלק לחרדים רק כדי לסגור איתם דיל פוליטי, היום מבקשים לשרוף את הדף, ומי שהיה מוכן לחבוש שטריימל כדברי המנוחה שולמית אלוני, היום מבין שכבר אי אפשר להסתיר את הבעיה. כאילו לא מספיקות הרפורמה המשפטית, השנאה ברחובות, תחושת הלבנוניזציה - עכשיו דילמת המאה: מה עושים עם השוויון בנטל.

האמת היא שמאז ההסכם של בן־גוריון עם המפלגות החרדיות מדינת ישראל בחרה לא להחליט. שמאל, ימין, בן־גוריון, בגין, ברק, אולמרט ונתניהו - כולם דחו את הבעיה לבא בתור. היה ברור שמתישהו זה יתפוצץ. 42% מהישראלים מתגייסים, כ־33% מסיימים שירות צבאי מלא. הנחת המוצא היתה שכשהמספרים יצנחו יותר יתחילו להגיע השאלות.

איך זה שמי שנולד למשפחה חרדית – ללא קשר לכישוריו, ליכולותיו ולרצונו - מקבל פטור מסיכון חייו בהגנה על המולדת, והיתר מחויבים בחוק? איך ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה יהודים חרדים מורחקים מלימודי ליבה, שיאפשרו להם להתפרנס בכבוד, מורחקים מחובות אזרחיות ומתבקשים אחר כבוד לא לקיים את הציווי למלחמת מצווה? "אחיכם יבואו (יצאו) למלחמה ואתם תשבו פה?" - שואל משה, והתשובה בישראל המודרנית היא: כן.

במושב הכנסת הקרוב תכריע הרשות המחוקקת מה ההסדר המכונן של אזרחי ישראל עם המדינה. תשלום מסים וציות לחוק הם בסיס מוכר בכל מדינה, וכך גם שירותים לאזרח מצד המדינה. גיוס וסיכון חיים הוא אירוע שמעט מאוד מדינות מערביות מבקשות מאזרחיהן. בישראל, שחיה על חרבה, השירות הזה היה חייב להפוך לאתוס.

ופה בדיוק הבעיה הגדולה של הקואליציה: כאשר במקום לעסוק באתוס ההגנה על המולדת הממשלה עוסקת באתוס הפטור וההשתמטות בחוק - זה שומט את הקרקע. כשבאותה ממשלה נמצאים מספיק שרים וחברים שכלל לא שירתו אלא שלחו אחרים להילחם במקומם - זה הופך למעליב.

השבוע דיברתי עם שתי נשים פעילות שקוראות לאי־גיוס של הבנים שלהן לצה"ל אם חוק ההשתמטות עובר בכנסת. הן פנו אלי. ידעו מראש שאזדעק. יצאתי מהשיחה עם תחושה קשה. בעיניי זה צעד שאי אפשר לדעת איך הוא ייגמר. אני מקווה שזה יסתכם בכותרות בעיתונים והילדים יתגייסו, אבל יכול להיות שאני טועה.

הבעיה היא שקשה מאוד למצוא היום עקביות במערכת הפוליטית, במה שאמור להיות ההנהגה. כאלה שמתנגדים להשתמטות, לסרבנות, להפסקת מילואים או לכל תצורה אחרת של חיבור בין פוליטיקה לצבא. אפשר לשמוע תומכי חוק ההשתמטות שמעיזים להתנגד להפסקת מילואים של אנשים מעולים שתרמו את מיטב שנותיהם להגנה על המולדת. ויש כאלה שמתנגדים להשתמטות ההמונית של החרדים אבל בעד הפסקת מילואים.

בשנים האחרונות אני עומד מאחורי מתווה שירות לכולם. 10% מהחרדים ילמדו תורה (ברוח ההצעה המקורית של בן־גוריון), ולא 90% כפי שהיום. כל אזרח ישראלי ילך לשרת את המדינה בצבא או בשירות לאומי. הטובים שבישראלים יעשו שירות משמעותי בצבא, אבל ארגוני החסד המעולים בחברה החרדית יוכלו גם להיות אפשרות מכובדת של שירות. אגב, אותו הדבר בחברה הערבית. כל צעיר ישרת את המדינה. ניתן לאמץ מתווה אחר, רעיונות אחרים, זה לא משנה. מה שחשוב הוא לקחת חלק.

העניין הוא שהיחידים שיכולים לעצור את המשבר הם העסקנים החרדים, ואלה להערכתי לא מבינים מה מתרגש עלינו. בינתיים, אנשי ימין ציוני, זוהי קריאה אליכם לצאת מאזור הנוחות, מ"השותפות הטבעית". תשמיעו קול נגד ההשתמטות - הוא חיוני לטובת עצירת הדימום הפנימי, לטובת אחינו החרדים. יש בהם כאלה שרוצים וצריכים להיות אחים לנשק.

אין לי מושג איך המשבר הזה ייפתר, אני יודע דבר אחד: שאם נעבור את התקופה הזו בשלום, בסופה תהיה פה ממשלת אחדות ציונית. שילוב החרדים זה אחת המשימות שלה.

התחלת תיקון

חשיפת הפרוטוקולים של הדיונים על הסכמי אוסלו מחדדת את הצורך ב"איפכא מסתברא" מצד מקבלי החלטות, כמו גם בתקשורת שמבקרת את השלטון ולא מתחנפת אליו. ההסכמים יצרו הפרדה חלקית מהפלשתינים בנוסח תוכנית אלון. ויתרנו על השליטה המוניציפלית, אך בדרך ויתרנו על היכולות הביטחוניות. המידע כולו היה שם, כך גם האזהרות מהסכנות. הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, אמר וצדק. הדרג המדיני היה עיוור. הפגנתי כנער נגד הסכמי אוסלו, חוויתי כבוגר את המחיר ונלחמתי כאיש ביטחון.

מי שאומר שאף ממשלה לא חזרה בה מההסכמים - צודק. העניין הוא שהם שונו משמעותית. הם עברו ניתוח שנמשך שנים כדי להוציא משהו סביר. מבצע "חומת מגן" של אריק שרון היה התחלת התיקון לפזיזות. השליטה הביטחונית חזרה, השליטה המוניציפלית נותרה לפלשתינים. הפרדה חלקית מהרשות עם אינטרסים משותפים. לפעמים.

פינה טובה

לקראת שנת הלימודים אין הורה שלא מכיר את המחירים היקרים של ספרי הלימוד.זה קשה למשפחה ממוצעת, וקל וחומר למשפחות במצוקה.ילד שמגיע לבית הספר ללא ספרים, עתידו נפגע וכך גם הביטחון העצמי שלו.

על רקע זה יש כמה יוזמות מקומיות שאני מכיר, מורים מופלאים, ועדי הורים ויישובים, שהקימו פרויקט חלוקה בסתר. יש גם ארגונים בינלאומיים שעסוקים באיסוף ספרים  באנגלית בעולם. בארץ נדרש ארגון מרכזי שיחלק לתלמידים שזקוקים. גמ"ח ספרים.תוך כדי כתיבת החלק הזה, מבירור ראשוני - יש מי שמוכן ורוצה להקים פרויקט כזה.