זה בסדר, מותר לכם לחייך: זו ההזדמנות ההיסטורית של הימין להשלים את המלאכה

חודשיים חלפו מאז הניצחון בבחירות ועד להקמת הממשלה, ומתברר שלא רק ארץ ישראל נקנית בייסורים, אלא גם ממשלות ימין. ואף על פי שהיו אלו שבועות מורטי עצבים, ואף שחווינו בהם את עוצמתו של מסע תעמולתי אינטנסיבי, שנועד להציפנו במחשבות קודרות על הממשלה שעוד לא קמה - לא שכחנו.

לא שכחנו מה היתה האלטרנטיבה לממשלה שאך הושבעה. לא שכחנו שעד לרגעים האחרונים של ספירת הקולות אחרי הבחירות, התפללו בגוש השמאל להצליח להקים קואליציה עם בל"ד. ומובן שלא שכחנו - יותר נכון, עוד לא התאוששנו - מכל מעשיה של הממשלה היוצאת. החרבת הישגי הממשלה שקדמה לה והשארת אדמה חרוכה בכל זירה.

לא שכחנו שממשלת בנט־לפיד הוקמה על מנת לטפל בקורונה ובכלכלה, ובפועל לא עשתה דבר מול גלי קורונה עם אלפי מתים, אף שכבר היו לנו חיסונים. לא שכחנו שאת אותה אדישות הם הפגינו גם מול העסקים, שנסגרו גם ללא סגרים ושבעליהם לא זכו לפיצויים. עוד בנושא הבריאות, לא שכחנו את משבר המתמחים שעד היום לא נפתר, ואת ההסכם שנחתם ושוב לא קוים.

כישלונות יתומים

בתחבורה לא שכחנו את העלאת תעריפי התחבורה הציבורית בפריפריה, את משבר הנמלים המתמשך, את משבר התעופה אחרי הקורונה, את העומסים ואת אובדן השליטה בשדה התעופה - בזמן שהשרה עסוקה בהעלאת טמפרטורת המזגנים ברכבות ובסימון מקומות עמידה באוטובוסים.

לא שכחנו את העלייה הדרסטית במחירי הדיור, את יוקר המחיה, את ההתעקשות להעלות מסים ולמסות מוצרים שנצרכים על ידי חלשים. לא שכחנו שכל המחדל הזה שווק כתוצאה של מצב כלכלי בינלאומי, ושמעולם אף תמונה של אף שר לא התנוססה מעליו כאחראי למדיניות.

לא שכחנו את המצב הביטחוני המסלים, ואת שובו של גל פיגועים על סף אינתיפאדה. לא שכחנו את הכיבוש שעושים הפלשתינים בפועל בשטח C, ואת הצעדים "בוני האמון" של גנץ: האזרוח של אלפי פלשתינים, היתר תגבור כוחות הווקף בהר הבית וכמובן - הביקורים ההדדיים בין גנץ לאבו מאזן, בזמן שהאחרון ממשיך לשלם משכורות למחבלים.

לא שכחנו את הסכם הכניעה מול לבנון. לא שכחנו את הוויתורים הטריטוריאליים והכלכליים, ואת הפגיעה הביטחונית האנושה במעמדנו באזור - ושכל המהלך הזה היה בתקופת ממשלת מעבר, ובניגוד לחוק יסוד. לא שכחנו שאותה שרה הכריזה בתחילת כהונתה על הקפאת חיפושי הגז, בזמן שבכל שאר העולם נערכו למשבר אנרגיה.

לא שכחנו את הנזק המדיני. את הפגיעה בהסכמי אברהם ואת הוועידה הדמגוגית בנגב, שניסתה להחזיר מחדש את הסוגיה הפלשתינית למרכז הבמה ואת החלשת הברית האנטי־איראנית והשותפות האסטרטגית עם המדינות הסוניות המתונות. כל זאת, בצד ההצהרה על "מדיניות אין הפתעות" מול ארה"ב בנוגע לאיראן.

לא שכחנו איך הוקמה קואליציה עם האחים המוסלמים, וגם לא את מיליארדי השקלים שהובטחו להם, ולא את הכספים שעברו שלא דרך מנגנוני הבקרה הנדרשים. לא שכחנו את הקפאת חוק קמיניץ ואת אי־האכיפה בעניין הבנייה הבלתי חוקית, ואיך לעומת זאת דווקא הפעילות הציונית הבסיסית של "נטיעות" הפכה בלתי לגיטימית.

לא שכחנו את כל ההתנהלות האנטי־דמוקרטית כלפי הכנסת והאופוזיציה בכל אותה השנה. לא שכחנו את האקט הפוליטי של הקמת ועדת חקירה לצוללות, ואת כל שאר הנושאים החמורים שלא חקרו - כמו פרשות הממד החמישי, השימוש ברוגלות נגד אזרחים וסרסור הסוהרות. ומעל לכל, לא שכחנו איך לכל הסיוט הזה קראו שוב ושוב "שינוי", ואיך הציפו אותנו בסיסמאות של "באנו לעבוד" ובמאות תמונות מחויכות, לצד ריק טוטאלי של עשייה ומדיניות.

לא, לא שכחנו איך כל זה קרה בגלל דיל מפוקפק עם מפלגה שמעלה באמון בוחריה; דיל שאִפשר לעומד בראשה להפוך לראש ממשלה עם שישה מנדטים. לא שכחנו את השחיתות הנורבגית, את המינויים האישיים, את הממשלה הרחבה ואת המבצר שנבנה ברעננה. ואיך לא משילות, לא זהות יהודית ולא ערכים דמוקרטיים עניינו אותם - רק שרידות הממשלה. לא שכחנו שכל זה, ועוד הרבה יותר ממה שהיריעה מאפשרת לפרט, קרה רק בשנה וחצי של כהונה.

בחזרה למסלול ההצלחה

ומול כל זה, כדאי להיזכר לאילו שיאים הגיעה מדינת ישראל בסוף כהונת הממשלה ה־34, לפני שנכפו עלינו ארבע שנים של חוסר יציבות וחמש מערכות בחירות. לזכור את חוק יסוד: הלאום. להזכיר את ההישגים הבינלאומיים - כמו יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן, העברת שגרירויות לירושלים, הכרת ארה"ב בריבונות על רמת הגולן וההצהרה שההתנחלויות אינן בלתי חוקיות.

וכמובן, לזכור את ההישג של ארבעה הסכמי שלום היסטוריים ודחיקת הסוגיה הפלשתינית. נזכיר שכל זה קרה בעיצומו של העשור השקט ביותר מבחינה ביטחונית והמשגשג ביותר מבחינה כלכלית, שבו מדינת ישראל דורגה כמעצמה שמינית בעולם ובין 20 הכלכלות החזקות - לפני יפן, בריטניה וצרפת.

אנחנו זוכרים, זוכרים היטב את ההצלחה שנקטעה באיבה, אנחנו זוכרים את המאבק בממשלת "השינוי", ואנחנו מצפים בקוצר רוח לממשלה החדשה. אז נכון, חלפו כמה שבועות והיה משא ומתן ממושך, ואולי אף מייגע. אבל קיבלנו הזדמנות היסטורית להחזיר את הגלגל לאחור, ולאפשר לליכוד ולנתניהו לחזור להנהגה ולהשלים את המלאכה. לטפל ביוקר המחיה, להילחם בגרעין האיראני, להוביל להסכמי שלום נוספים ולהחזיר את האיזונים והבלמים למוסדות השלטון ולמערכת המשפט.

ניצחנו בבחירות. הוקמה ממשלה, הימין חזר לשלטון - ולמצביעיו מותר לנשום לרווחה ואפילו להבליח חיוך של שמחה, למרות המאמץ להנדס אווירת קדרות. מדינת ישראל חוזרת לצעוד בדרך בטוחה.