בני משפחה וחברים ליווי היום (שישי) למנוחות את עידו אביגל בן החמש, שנהרג מפגיעת טיל בבניין מגורים בשדרות ביום רביעי האחרון.
בזמן ההספדים הושמעה אזעקת צבא אדום בבית העלמין בקרית גת, ובאי ההלוויה נאלצו להשתטח על הרצפה. שני, אמו של עידו עדין מאושפזת בבית החולים ברזילי כשהיא מורדמת ומונשמת.
אסף, אביו של עידו ספד לו: "לפני חודש אמרתי לשני (אמו של המנוח, א.י) שאני כבר לא יכול לחכות לראות אותך גדל, אתה כל כך מעניין ומסקרן אותי ואני רוצה לדעת איך תהיה בעוד שנתיים. את זה כבר לעולם לא אדע. עידו, רציתי לבקש סליחה. סליחה שלא הגנתי עליך, סליחה שנתתי לך להתמודד עם המצב הזה, סליחה שלא חטפתי את הרסיס הזה במקומך, סליחה שהגעתי כמה דקות מאוחר מדי כדי לעצור לך את הדימום. לפני כמה ימים שאלת אותי: 'אבא, מה יקרה אם יהיה צבע אדום ואנחנו בחוץ?' אמרתי לך: 'עידו, כל זמן שאתה איתי – אתה מוגן'. שיקרתי".
אביו הוסיף: "לפני כמה חודשים אמא ואני דיברנו עליך, אמרנו שאתה ילד מיוחד, יש בך משהו בנשמה ובאינטלגנציה שאנחנו לא יודעים להסביר, בן 50 בגוף של ילד בן חמש".
אביו יצא במסר לרבים: "אני עצוב שלא הקדשתי לך יותר זמן, היית רואה אותי כל יום מול המחשב ואומר: 'אבא, תהיה איתי, די עם המסכים'. סליחה עידודק'ה שלא הייתי איתך עוד, לנצח אחיה עם החור הזה בלב. הורים, עידודק'ה היה שליח הילדים הקטנים על האדמה הזאת, הוא העביר לי את המסר, הוא ביקש שתהיו יותר עם הילדים שלכם, חבקו אותם המון, תאמינו לי שכל השאר זה הבל הבלים. אני רק לאחרונה הבנתי את המסר, בשבילי זה מאוחר".
לסיום אמר: "אני מקווה שאתה הקורבן האחרון והפעם האחרונה שהורים קוברים את הילדים שלהם".
דודתו עדי, שבביתה נהרג עידו, סיפרה בדמעות: "לא כולם יודעים את זה, נועם (בנה בן השש, א.י) יצא מהניתוח והמשפט הראשון שלו היה: 'אני רוצה לראות את עידו'. אנחנו אוהבים אותך, אתה כמו הבן שלי. סליחה שלא הצלחתי לשמור עליך בבית שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו