"אני הצנוע הכי מפורסם": אבו טאבלה, המתנחל הערבי שהפך לתופעה

אי אפשר ללכת עם אבו טאבלה שני צעדים בשוק מחנה יהודה. כולם רוצים להתקרב, להצחיק אותו, להצטלם איתו. וזה באמת כולם כולל כולם: נערי גבעות מדובללי פיאות, חרדים, ערבים, ודודות מגבעת עדה עם שפתי בוטוקס. סלב בא לעיר, והעובדה שהוא מסתובב עם דרבוקה לא ממש עוזרת. מגלגל"צ תוזמנו 34 דקות מהכניסה לשוק עד בית הקפה, מרחק של 270 מטר בצל.

יוני שרון, כלומר, אבו טאבלה, המתנחל הערבי הראשון או ההפך, גר בכפר אלדד שבגוש עציון. הוא בן 38 נשוי + , ואת הקריירה הבימתית שלו התחיל כנגן כלי הקשה מחונן. הוא ניגן בהפקות שונות, ליווה את דוד דאור, רבקה זהר, להקת ניגון ירושלמי ועוד. את הולדת הדמות הנערצת של אבו טאבלה הוא מגדיר "דחקה שיצאה משליטה". זהו קרה בקורונה, כשכל ההופעות בוטלו ולא היה מה לעשות. אז הוא צילם סרטון, שלח לחברים ואז זה התפוצץ.

ואתה כבר לא יוני שרון הפרקשניסט?
"אני לא יכול. את רואה מה קורה פה ברחוב. ואני אומר את זה עם צביטה בלב, ניגנתי עם אנשים מוכשרים, עשיתי דברים טובים. אני לא רוצה להשויץ, אני הצנוע הכי מפורסם בכל האזור". הוא אומר במבטא ערבי וצוחק.

בכלל, אי אפשר לקחת את הבנאדם הזה ברצינות. למה כל ההזויים עלי. "אם את רוצה שאני אשוויץ זה יקח לפחות ארבעים דקות, שתהיי מוכנה. זה היה כל העיסוק שלי, הייתי טוב בזה. אבל היום בגלל מה שנהיה עם אבו טאבלה, ניסיתי להיות גם יוני אבל זה לא עובד, מכירים אותי בתור אבו טאבלה. זה חסר לי, ואני מנסה לעשות אותם בדרכים אחרות אבל אולוהים שלח את זה מה נותן לך תיקח".

יוני מדבר ערבית מצוין ולמד אותה מתוך סקרנות. "גם ניגנתי מוסיקה ערבית ורציתי להיות חלק מהאירוע. זה לא שלמדתי סינית". כאמור, מדובר במתנחל בן מתנחל בן חבר אצ"ל (אליעזר שרון). כלומר, לא מדובר בקפלניסט, או קבלניסט כדברי אבו טאבלה.

אני יכולה לדבר רגע עם אבו טאבלה? ספר, מי אתה?
"אני אבו טאבלה,  אני בועל, עושה שיבוצים, עושה שפכטל, עושה כל דבר מה את רוצה, גם מנקה קרבורטור, בטח! גם יש לי חמורים מגדל, גם עיזים ובעיקר בועל, לא בועל כמו זמר זה בועל, שכל המשפחה שלו בועלים, זה בועל בקטנות לא משהו רציני, אני לא כמו הוא, אני בועל בנין".

יוני שותה הפוך ומישהו מרגיש צורך עז לעצור את הראיון ולהעיר לו שזה לא הדמות, שאבו טאבלה שותה רק קפה שחור. הוא כמובן עונה לו שעכשיו הוא בירושלים ורוצה להסתובב ברחביה ולשתות קפה של שמאלנים. "אני רוצה מקום יותר מאוורר, לשבת, לתפוס שולחן אולי שעה וחצי סתם על כלום ולדבר על שום דבר. אז שותה קפה כזה כי זה מה מתאים. אני שותה את זה סתם, עלה פאדי, זה מיתוג חברתי הקפה הזה, נכון לא נכון?".

נכון, נכון, אבל אתה המלך של המיתוג החברתי.
"כן, באס אבו טאבלה, הוא מהדמות שלו ממתג את האחרים. בגלל הוא לא מתלהב על עצמו מסתכל מלמעלה, הוא מסתכל מלמטה, מהמבט של הבועל. הוא רואה אנשים, לא אכפת לו מה הם אומרים, אכפת מה עושים. שמה אתה יכול למצוא הרבה דברים. כולם מסתכלים משהו אחד, אבו טאבלה מסתכל משהו אחר".

סטייל המלך הוא עירום?
"כן, אני לא המצאתי את זה. היה ג'וחא והיה הרשלה ואפרים קישון כל פעם יש מישהו כזה שבא מהצד שנותן סתירה לכולם. דברים שכולם רואים אבל לא מצליחים להגיד, אז הוא בא ודוקר נקודה, מפוצץ את הבלון. והוא לא אכפת לו יהודים, ארנבים, מתנחלים, שמאלנים, כולם. אני צוחק על כולם ע"פ ערכי השיוויון. יום אחד זה מתעצבן, יום אחד זה מתעצבן."

פעם מישהו התעצבן?
"בטח! יש תופעה מאוד מעניינת שצריך אנטרובולוגים לבדוק את העניין הזה. יש לאבו טאבלה עוקבים ערבים מן כל מקומות, אוהבים אבו טאבלה. אבל יש אנשים גרים ברחביה, יושבים בספריה הלאומית, לא כאלה שעושים מדורה בחוץ, אנשים מדברים מהסלון, לא מהמטבח. עכשיו הם יש להם מחשבות לא תמיד אני מבין איך הום חושבים. הם מתנדבים להיעלב בשביל מישהו אחר בעוד שהוא לא נעלף. אומרים לי 'אולי אבו טאבלה אתה בוגעני, ניכוס תרבותי', אמירות כאלה. ואני אומר – יא עמי, אתה רוצה להתנדב? לך תתנדב ביד שרה, ארגון ידידים תחליף בנצ'ר לזקנות, תעשה משהו. אתה מתנדב להיעלב בשביל מישהו אחר? זה חמאר! איפה מצאת דבר כזה, להיעלב בשביל מישהו שלא רוצה להיעלב! המחשבה שלהם זה משהו מיוחד. ואני אוהב להגיב להם כי זה מאוד מעניין ומצחיק גם.

למשל, פעם התקשרו אלי מארגון "נשים עושות שלום" אמרו נעשה שיתוף בעולה, אמרתי להם אני מוכן לעשות שיתוף בעולה עם "נשים עושות קציצות". אבל בסדר. אני עשיתי גם על בן גביר שלא יודע אם הוא יותר חמאר או יותר פרד, ועל אורית סטרוק, ועל זנדברג, ויאיר לפיד ועל שליין. מירב מינכאלי. זותי יסתבח שמו. אומרת פלשתינים רוצות שלום, מה זה רוצות, מה זה בחורות? וואלה אבשלום קור היה בוגש אותה היה קורע אותה איך מדברת זותי. אני מדבר עברית יותר טוב ממנה.

קודם פגשנו נערי גבעות, חיבקת אותם ואמרת: יהודים וארנבים מסרבים להיות אויבים. באמת אתה חושב שיהיה שלום?
אני לא בקהילה של ח**ני השלום. אני מסתכל על המציאות בעיניים. מה יקרה – אני לא יודע, לא נותן בטרונות לאף אחד. יש משפט בערבית "מי אומר הוא יודע הכל – לא יודע כלום". אני יודע קצת ולא מתלהב כאילו אני יודע הכל. לא כמו האלה ישבו באוניברסיטה, לא יודעים מילה בערבית באס יש להם פתרון לסוכסוך. וואלה על פאדי. הם מוכרים חלומות.

אתה מתנחל ערבי בזמן מלחמה נוראה. איך זה מסתדר?
הוא עוצר. מסביר שבשביל לענות אבו טאבלה צריך להתייעץ עם יוני ויוני צריך להתייעץ עם אבו טאבלה. "כמו שני חברים שלי, סמיך ודליל. תמיד סמיך עושה בטון דליל ודליל עושה בטון סמיך וצריך לערבב קצת".

מה קרה לאבו טאבלה בשביעי באוקטובר

יוני מספר שב-7.10 הוא חשב שאבו טאבלה מת, שאין לו מקום. אבל אז הבין שיש לו פלטפורמה חזקה להסברה בערבית. אז עשיתי סרטון על מה הדבר המטורף והבלתי נתפס הזה שאפילו לא התחלנו ללקק את הפצעים ממנו. יצאתי קצת מהדמות ושמתי את הדברים במקומם. אז עשיתי סרטון מאוד נוקב, לא מצחיק בכלל, על כל מה שהיה וזה קיבל תהודה של למעלה מ-4 מיליון צפיות ושתפו אותו אושיות רציניות. היו כאלה ששמחו ואמרו 'תראו את זה, סוף סוף יש פלשתיני אחד שאומר את האמת' כאב לי להגיד להם שאני לא." הוא אומר וצוחק.

"אז הבנתי שאנשים רוצים לשמוע מה קורה באמת, קצת מעבר לצחוק. והבנתי גם שאנשים בתוך הטרפת רוצים רגעים קטנים של צחוק ואני חושב שסיפקתי את זה בצורה יפה, עם כל הבלגן. אבו טאבלה סיפק לאנשים רגעים של שפיות זמנית בתוך מה שעברנו כאן. זה כמו בית חשוך שמישהו פותח סדק בתריס, אפילו לקצת זמן. ואז הוא נזכר מיהו ומהו. וכמו שראית ברחוב, ואני פתאום קולט את זה, אנשים רוצים להוקיר לך על הרגעים האלה, להודות לך.

"אתה זורע זרעים, מעלה סרטון, ונגיד יש לו מיליון צפיות, אתה לא באמת פוגש את מיליון האנשים שראו אותו. ואז פתאום אתה מגיע לרחוב ואנשים רוצים לחבק אותך ולהצטלם איתך. למה? כי אבו טאבלה מדבר אותם באיזשהו אופן. מנסח את המחשבות שלהם, את הרגשות שלהם. בגלל זה זה מצליח. מעבר לצחוק ולהומור של אבו טאבלה יש הזדהות מאוד עמוקהאיתו מצד אחד, אבל יש גם הבנה שאנחנו, בתור ישראלים שקשורים לעולם המערבי, נמצאים בפער מטורף של הבנת הפלסטינים, המניעים שלהם, התרבות שלהם, תפיסות העולם שלהם. ה 7.10 הביא בומבה לכולם, ואבו טאבלה נותן להם צוהר להבין את המנטליות של הצד השני."

למען האנדרדוג

הפגישה הזאת מתקיימת גם כי זה כיף ומצחיק, וגם כי אבו טאבלה זכה בתחרות סטאנדאפיסט של מאקו במקום שני מתוך 110 סטאנדאפיסטים, וכך עקף אושיות כמו אדיר מילר ואודי כגן. "לא עבדתי בזה. סתם העלתי לפייסבוק בקשה שאם אבו טאבלה הצחיק אותכם, תצביעו לו, ואנשים התאבדו על זה. שלחו את זה בקבוצות ובמילואים ובגני ילדים ובשכונה. אנשים רצו לדחוף אותי. למה? כי אבו טאבלה הוא לא מהתעשיה. הוא אנדרדוג. יש שם סטאנדאפיסטים שאני עפר לרגליהם, הם פי אלף ממני. גם מאקו כתבו שזאת הפתעה של התחרות, אבל בערבית אומרים שעביה, שזה עממיות. אם את שואלת אותי, אני חושב שהם צריכים לעשות סוג של חשבון נפש כי הם מפספסים דברים שקורים מחוץ למיינסטרים.

"זה גם הצחיק אותי לראות את אבו טאבלה שם. דמיינתי שעומדים 110 אנשים בפקק ומגיע איזה אבו טאבלה עם סיירה משטובה, רכב מעפן, עוקף את כולם מהשוליים עם אבק. אבל זה רק בזכות האהבה של הקהל".