קריסה בשלוש מערכות

קל לדמיין מה היה מתרחש השבוע במתחמי השידור והכתיבה של תומכי נתניהו, לו בראש הממשלה היו עומדים בני גנץ או נפתלי בנט. המסכים היו נחרכים, דפי העיתונים היו נשרפים מעוצם ההאשמות והאזהרות מפני הקריסה האסטרטגית בשלוש חזיתות: בעזה, בגבול הלבנון וביו"ש. הזעקות במקרה כזה היו מוצדקות, אבל הן לא הושמעו, מכיוון שהמנהיג הנערץ הוא שאחראי לדייסה הנוכחית.

נוצר שיתוף אינטרסים נדיר בין רוב הערוצים וכלי התקשורת, משני צידי מחנות תומכי הרק כן/לא ביבי - שיתוף שמטשטש במכוון את גודל הקטסטרופה. כך לא נותר מקום להאיר את גודל הכישלון והסכנה

כך נוצר שיתוף אינטרסים נדיר בין רוב הערוצים וכלי התקשורת, משני צידי מחנות תומכי הרק כן/לא ביבי - שיתוף שמטשטש במכוון את גודל הקטסטרופה. יומם ולילה אנחנו מקבלים הסחת דעת שיטתית, המורכבת מאינסוף סיפורי פעימות, געגועים וחיבוקים לשבויים האומללים שלנו. כך לא נותר מקום להאיר את גודל הכישלון ואת עוצמת הסכנה, בשלוש המערכות.

רק עובדות: מכיכר פלשתין ומציר נצרים בעזה קיבלנו השבוע את הניצחון המוחלט - של חמאס. מטרת המלחמה המרכזית שלנו - פירוק היכולות השלטוניות והצבאיות של האויב - התרסקה לנגד עינינו: מאות אלפי עזתים נעו צפונה, למחוזות שכדי לטהר אותם נהרגו לנו עשרות לוחמים רק לפני שבועות. מתו לשווא. חמאס חזר והשתלט על הרצועה, מפגין בהתרסה את השליטה המוחלטת שלו. כבר בסוף השלב הנוכחי ייפתח לרווחה גם הגבול למצרים, לשם חידוש המלאי של אספקת הנשק והתחמושת. חזרנו למשוואות 6 באוקטובר. שולט ומצויד, האויב יחדש את כוחו בשנים הקרובות, מעודד מהכישלון המוחלט שלנו להכחיד אותו.

בצפון קיבלנו השבוע את התמונות הצפויות של שיבת חיזבאללה מול קו היישובים שלנו. בגזרה המערבית והמרכזית התקפל צה"ל זה מכבר, ומי שרצה קיבל המחשה מצולמת לשיבת חיזבאללה - למשל, לכפר יארון - על הגדר שמול קיבוץ יראון. בגזרה המזרחית, מול מטולה ובנותיה, עדיין שולחים טנקים לרדוף אחר מכוניות של פעילי אויב פרובוקטורים, במקום לתקוע בהם פגז.

אבל כבר הביאו פלוגות מג"ב לצפון, כדי להמחיש שרוח העוועים הישנה נותרה בעינה - שיטור ופיזור הפגנות במקום הכחדת האויב. הדינמיקה הצפויה מראש, על פי ילקוט הכזבים של עמוס הוכשטיין, כבר מתחוללת במלוא עוזה. עצרנו את המלחמה רגע לפני ההכרעה, ובנינו לחיזבאללה מסלול להשבת עטרתו ליושנה. למי שהיה צריך - כבר עכשיו זועקות ההוכחות לכך שצבא לבנון "המחודש" לא עושה לנו את העבודה, וממחיש מדוע אנחנו חייבים לשמר רצועת ביטחון קבועה. כי כמו לאחר הבריחה מלבנון ב־2000, כמו אחרי הנסיגה ב־2006 - חיזבאללה קום יקום על גבולנו. הוא כבר על המסלול.

כך, מי שחוזר הביתה ליישובי קו המגע, לאורך הגבול עם לבנון או ברצועת עזה, מסתכן שוב בחוויות 7 באוקטובר.

בד בבד, בחזית השלישית - ביו"ש - שוב מוכרים לנו אשליות קוממיות. זה עתה גמרנו להתרשם מפיאסקו המבצע ההרואי של גֵּיסות הרשות במחנה ג'נין, כשאנשי אבו מאזן קיפלו את הזנב וחתמו על הסכם ידידותי עם ראשי הטרוריסטים - והנה, קיבלנו התקפה מוחצת של צה"ל "שתשנה את כללי המשחק". אגב ההתקפה, נחשפות העובדות המוסתרות כל העת: מתברר שהמחבלים שגידלנו בטולכרם תכננו התקפה לכיוון כביש 6, שהוכנו אינסוף מטענים, מטולי אר.פי.ג'י ומרגמות, ושטיפחנו ואנחנו מכילים צבא טרור בתוך תוכנו כבר הרבה מאוד זמן.

תוספת איכותית לצבא הטרור

מישהו אשם בכל זה - מי שעומד בראש הממשלה והצבא. מי שאפשר לסכנה הזו להיווצר ולהתעצם, לסכן את יהודי יו"ש ולבנות איום קיומי על קו היישובים שמירושלים ועד כפר סבא. אבל גם המבצע הנוכחי הוא לא יותר מהסחת דעת. כי עד שלא נשתלט מחדש על כל השטח, עד שלא נקים יישובים ונקיים נוכחות צבאית קבועה בכל מקום - צבא הטרור ימשיך להתפתח. כך גם לגבי עצם קיומה של הרשות הפלשתינית, שמכוננת את ההסתה ואת החתרנות נגדנו.

ובכל זאת, השבוע נוספה לצבא הטרור מתנה איכותית ודרמטית במיוחד: מאות רוצחים מהמסוכנים, מהמאומנים ומהמתוחכמים ביותר, ששוחררו ליו"ש במסגרת "העסקה". באוזני כתב זר, אחד ממפקדי הטרוריסטים בג'נין לא הסתיר השבוע את ההתלהבות שלו ממכפיל הכוח שישראל מספקת להם. הוא הסביר כמה הניסיון והידע של המשוחררים חשובים "להתנגדות". אכן, היכולות של בכירי הרוצחים המשוחררים יעשירו מאוד את בתי הקברות שלנו, כפי שקרה ב"עסקאות" ג'יבריל ושליט - אלו שהביאו גם את האינתיפאדה הראשונה וגם את 7 באוקטובר.

למרות זאת, במחנה נתניהו לא שקטו השבוע ועלו על הבריקדות. היה זה דווקא לגבי הבחירה ביצחק עמית לנשיא העליון. כמה טוב שנמצאה מטרה שמגבשת את המחנה. כמה אפקטיבי כשנדרש להסיח את הדעת מהמתחולל בשלוש חזיתות, תחת ההנהגה של הקוסם הגדול. ובכל זאת נותרה שאלה קטנה: מדוע בכלל חשובים ההרכב והנשיא של בג"ץ, אלא אם רוצים לוודא שהשופטים לא יפריעו לממשלה הנבחרת לעצב מדיניות? כי עם המדיניות הנוכחית, בשלוש החזיתות, אפשר היה להפקיד בבג"ץ גם את השופטים של האג. על זו גם הם יחתמו בשמחה.

חזרה לשיעור מולדת

דיברתי השבוע בפני שמיניסטים בבית ספר חילוני, שנחשב מהטובים בארץ. נערים ונערות נבונים, שדומה שעדיין שבויים בסטריאוטיפים של השבט החילוני־המשכיל, זה שהחמיץ את תובנות 7 באוקטובר. אבל מה שהדאיג יותר מכל היה הערה/שאלה של אחד התלמידים, שלא הבין מאיפה אני שואב את טענת הזכות שלנו על ארץ ישראל. כשהפניתי אותו לספר עם הכריכה השחורה - התנ"ך, הוא ממש התרעם: "אתה מדבר על מה שהיה לפני אלפיים שנה, אבל הפלשתינים היו פה לפנינו, ב־48'". האמת, צריך היה לחשוב היטב מאיפה להתחיל להתיר את פקעת הבורות והניכור הזו.

כך קיבלתי המחשה לאחת הבעיות היסודיות של הוויכוח הציבורי בארץ - אי־הכרת המעיינות שלנו, וביניהם ההיסטוריה של ארץ ישראל, של היהדות ושל הציונות. הלקונה הזו לא קיימת אצל תלמידי הכיפות הסרוגות - ואצל החרדים הבעיה שונה לחלוטין, וחמורה בהרבה. אבל בעוד אנחנו באים בטענות לבורות ולאנטישמיות באוניברסיטאות אמריקניות - החינוך הממלכתי שלנו מפספס בגדול. לא משכיל את בני הנוער מדוע אנחנו בכלל נמצאים פה, שלא לדבר על הכרת האוצר התרבותי של העם היהודי.

מה שהדאיג יותר מכל היה שאלה של אחד התלמידים, שלא הבין מאיפה אני שואב את טענת זכותנו על ארץ ישראל. כשהפניתי אותו לתנ"ך, הוא

ממש התרעם: "אתה מדבר על מה שהיה לפני אלפיים שנה"

לכן, מה שנדרש עכשיו - לצד גיוס מלא של החרדים, ללא פשרות - הוא חיבור מחודש של הנוער החילוני למעיין הזכות והתרבות שלנו. משהו שבין תנ"ך לגיאוגרפיה ולחוג סיירות. אולי תחת הכותרת "מולדת". כי הבסיס שלנו כולו שוכן בעיר של דוד ושלמה - בירושלים, בבית אל של חלום יעקב, סביב המערה שרכש אברהם בחברון, שבה נטמנו האימהות והאבות שלנו. הוא מצוי בכרמל של אליהו הנביא, בקבר של רחל בבית לחם, שלא לדבר על עמק האלה של דוד ושמשון. הגיע הזמן לשיעור מולדת.