כמו במבצע צבאי: ירושלים נפרדת מאונר״א

כמו במבצע צבאי: בעיריית ירושלים נערכים להיפרד מאונר"א, ששלטה עד כה בתחומים מרכזיים במזרח העיר. זה יקרה בהעצמה של פעילות הומניטרית, בבניית בתי ספר חדשים, בעיבוי השירות שיינתן במרפאות קיימות, בתקצוב פעילויות בלתי־פורמליות ובהכנסת שירותי תברואה - כל אלה הם רק חלק מהאסטרטגיה המתגבשת בבירה, שמטרתה להציע חלופות לשירותים שאונר"א סיפקה.

רק לאחרונה פרסמנו ב"ישראל היום" על ההסתה החמורה הנוכחת בששת בתי הספר שמפעילה אונר"א במזרח ירושלים; הסתה שכוללת דברי שבח והלל למחבלים, שמלמדת את התלמידים לספור באמצעות מחבלים מתאבדים ושמדגימה להם כיצד "לשחוט את חיילי האויב".

עם העברת החוקים על איסור פעילותה של אונר"א בשטח ישראל, ואיסור ההתקשרות של הרשויות הישראליות במדינה עם הארגון, בעיריית ירושלים, שבה פועלים מוסדות רבים של הסוכנות, נדרשים לפעול בנושא, בשל העובדה שסמכויות הארגון עוברות ישירות למדינה.

בעיניים בינלאומיות, החוק להפסקת פעילות אונר"א בשטחי ישראל הוא חוק הצהרתי. הקהילה הבינלאומית לא רואה במזרח ירושלים ובשטחי יו"ש חלק מישראל, כך שייתכן שמוסדות אונר"א ימשיכו לפעול בתמיכה כספית שתגיע מחו"ל.

עם זאת, ישראל תופסת את האזורים הללו כחלק משטחה. לכן, על פי נוסח החוק היא מפסיקה כל קשר עם הארגון. ירושלים היא העיר המרכזית שנאלצת להתמודד עם ההשלכות של הניתוק מהסוכנות, ועליה לספק פתרונות בסוגיה בטווח המיידי - מהלך שעליו עמלים במרץ בבירה.

מענה במזרח העיר

בעיריית ירושלים מחלקים את השפעתה של הפסקת פעילות אונר"א בעיר לארבעה נדבכים שונים: חינוך, בריאות, רווחה ותברואה. נכון לעכשיו, אונר"א מספקת מענה במזרח העיר בכל אחד מהתחומים הללו, באמצעות מוסדות פרטיים שהיא מפעילה בעצמה במימון של מדינות העולם. לפיכך, מטרת העירייה כעת היא יצירת חלופות הולמות לתושבי מזרח העיר, המסתייעים בשירותי הסוכנות, והיא תעשה זאת דרך משרד ירושלים ומסורת ישראל.

אך מאחר שהחוק מבקש להפסיק את הפעילות ואת ההתקשרות של גורמים ישראליים עם מוסדות אונר"א, ולא בהכרח מבקש להביא לסגירתם, בירושלים חוששים שתושבי מזרח העיר ימשיכו לקבל את השירותים ממוסדות הארגון כפי שעשו עד כה, ושלא יפנו לאלטרנטיבות שהעירייה תציב להם, גם אם אלה יהיו איכותיות יותר.

הסיבה לכך היא שעצם קבלת השירותים מאונר"א מהווה מעין "סמל סטטוס". התושבים הערבים מקבלים שירותי חינוך במחיר סמלי, שירותי בריאות ורווחה בחינם, וגם תעודות פליטים על כלל יתרונותיהן. כאן יש סיכון לבזבוז משאבים מצד העירייה, המחדד את הדילמה של אופן התערבותה בנושא: האם עליה לפעול בעצימות גבוהה ולקחת סיכון שלא ישתמשו בשירותיה - או לפעול בעצימות נמוכה יותר, ולהסתכן בחוסר מענה מספק לתושבי מזרח העיר?

חינוך: התחום המהותי

אונר"א מפעילה בירושלים שישה בתי ספר החונים תחת הסקטור השלישי, שלא מוכר ולא מפוקח על ידי העירייה או משרד החינוך: שלושה בתי ספר במחנה הפליטים שועפאט, ששניים מהם הם בתי ספר לבנות והשלישי הוא בית ספר לבנים בכיתות א'-י'; בית ספר יסודי לבנים בוואדי ג'וז; בית ספר יסודי לבנות בסילוואן; ובית ספר יסודי וחטיבת ביניים לבנות בצור באהר. בעירייה מבינים שנושא החינוך הוא הנושא המרכזי שבו יש לדון בהקשרי הפסקת הפעילות של אונר"א בעיר, שכן הוא המהותי ביותר עבור הארגון ובו מושקע "הכסף הגדול".

נכון לכתיבת שורות אלו, בבית הספר היסודי בוואדי ג'וז הארגון וההורים עצמם כבר הספיקו להעביר כ־50 תלמידים לבתי ספר של הווקף, מתוך סך של כ־70 תלמידים בלבד, מכיוון שבארגון חוששים מהאכיפה הישראלית לאחר יישום החוק. גם בעירייה רואים זאת, ומבינים שמדובר במרוץ נגד הזמן עד שהתלמידים יועברו לבתי ספר שבהם יש הסתה גרועה יותר.

הצעד הראשון שבעירייה מנסים לנקוט כעת הוא יצירת קשר פרטני עם הורים לתלמידים הלומדים באחד מבין ששת בתי הספר הללו. באמצעות מכתב או שיחת טלפון, בעירייה ינסו לשכנע את ההורים להעביר את ילדיהם למוסדות אחרים, שבהם למנהלים תהיה את זכות הבחירה אם ללמד את התוכנית הישראלית, או להמשיך בלימוד התוכנית הפלשתינית - מה שאולי יצליח להעביר חלק מהם לתוכנית הישראלית הלא מוסתת.

אך מכיוון שמוסדות הלימוד הללו אינם מפוקחים או ממומנים - לעירייה אין רישום מדויק של התלמידים הלומדים בהם, ולכן היא תתקשה להגיע לכל ההורים ולשכנע אותם להעביר את ילדיהם למוסד אחר.

באשר להורים שיימצאו ברשומות, העירייה תצטרך להראות להם שהעיר ערוכה לקלוט את ילדיהם במוסדות החלופיים. למעשה, בעירייה מתכוונים להקים מבנים זמניים בעלות של כ־15 מיליון שקלים, כמעין "מס רצינות", עד להקמתם של מבני לימוד קבועים חדשים.

במקביל, בעירייה מציעים להעביר את התלמידים למוסדות לימוד קיימים. לצורך העניין, מתוך כ־250 תלמידות שלומדות במחנה הפליטים שועפאט, כ־200 ישובצו בשני בתי ספר מעורבים קיימים בתוך מחנה הפליטים, כך שלא יצטרכו לעבור את המחסום. השאר יועברו לבית ספר ייעודי לבנות בעיר העתיקה, שמלמד לפי תוכנית הלימוד הישראלית. העירייה מתכוונת גם לממן את ההסעות לבית הספר הזה, מכיוון שהוא נמצא מחוץ למחנה.

את 160 הבנים שלומדים עתה במחנה הציעו לשבץ בבית ספר חדש, שיוקם בסמוך לשער הפרחים רק למטרה זו. התלמידים שלומדים בשלושת בתי הספר הנותרים יחולקו בין בתי ספר קיימים בסביבתם. הקמת המבנים הזמניים והקבועים מחזירה את העירייה לשאלת יעילות המהלך, ומעלה אף היא את החשש בדבר השימוש שיעשו תושבי מזרח העיר בפתרונות החדשים המוצעים להם.

נקודה חשובה נוספת שמעלים בעירייה בהקשר החינוכי היא תוכנית הלימודים. בעירייה לא מסתפקים בהעברת תלמידי מזרח העיר למוסדות אחרים, אלא מתכוונים לנסות לשכנע את מנהלי בתי הספר לעבור לתוכנית הלימודים הישראלית. גם המהלך הזה לא יהיה פשוט. מנהלי בתי ספר במזרח העיר מספרים שמערכת הלימוד הפלשתינית מצטיינת, למשל, בלימודי אנגלית. כמות שעות לימודי האנגלית במערכת החינוך הזו גדולה ממקבילתה הישראלית, ולכן המנהלים לא מוכנים לוותר על התוכנית הפלשתינית בקלות.

הפתרון המתגבש בנושא הוא הוספת שעות תקן בבתי הספר שיבחרו בחינוך הישראלי. זו תאפשר קיום תוכניות ייחודיות, לאו דווקא פורמליות, לצד חיזוק מקצועות ליבה קיימים, ותעזור לשכנע את ההורים לזנוח את מוסדות אונר"א ולשלוח את ילדיהם למוסדות הלימוד המוצעים להם על ידי העירייה.

בריאות: מרפאות בשבת

נכון לעכשיו, אונר"א מפעילה שתי מרפאות מרכזיות במזרח ירושלים: מרפאה מרכזית במחנה הפליטים שועפאט, שמעניקה בין היתר שירותי טיפת חלב, ועוד מרפאת טיפת חלב בשער הפרחים. שתי המרפאות הללו לא מקבלות את החיסונים ואת התרופות ממשרד הבריאות, אלא רוכשות אותם בעצמן באמצעות כספי המימון שלהן ומחלקות אותם בחינם לתושבי האזור.

לשם ההשוואה, בטווח האזורים הזה פועלות שמונה מרפאות שונות בפיקוח ישראלי. על כן, הפתרון המוצע הוא לא להמתין לבנייה של מרפאות חדשות, אלא להשתמש באלו הקיימות. בעירייה מתכוונים לעבות את השירות המוצע בשמונה המרפאות הללו, דרך הוספת שעות פעילות אחרי הצהריים ובשבתות באמצעות הוספת אחיות בתחנות השונות - מהלך שעתיד לעלות כ־4 מיליון שקלים. כל זאת, לצד הקמתה של מרפאת טיפת חלב חדשה, שעתידה להיפתח במחנה הפליטים שועפאט בפיקוח משרד הבריאות.

היום 45% מהתינוקות הרשומים במחנה הפליטים שועפאט מקבלים שירות באחת משמונה התחנות המפוקחות במזרח העיר. לפיכך, המאמץ ההסברתי בקרב תושבי האזור שמגיעים למרפאות אונר"א יהיה חלק בלתי נפרד מהמהלך, וגם עליו עמלים עתה בקדחתנות.

רווחה: חינוך לסובלנות

אחד מהנושאים החשובים לאונר"א במזרח ירושלים הוא קיום פעילויות חברתיות במחנה הפליטים שועפאט - מעין "דעווה", פעילות רווחה חינוכית שמטרתה היא לקרב זרים לאסלאם או לחזק מוסלמים בדתם. הפעילויות הללו מהוות חלק בלתי פורמלי מתפיסת החינוך הכוללת, ונראה שהן כוללות תכנים מסיתים, בדיוק כמו בחינוך הפורמלי.

בעירייה מבקשים ליצור בעוטף ירושלים כמה משבצות שיכסו על הפער שייווצר בנושא, לאחר שאונר"א תפסיק לקיים את הפעילויות הללו. בין היתר, מתכננים לקיים פעילויות חינוכיות לצעירים ולתלמידי בתי הספר אחרי הצהריים, ופורומים משותפים לאימהות המתגוררות במחנה הפליטים, תוך הנחלת ערכים של סובלנות וקבלת האחר.

תברואה: במקום הקבלנים

כעשירית מתקציב התברואה בירושלים מוקדשת לשכונות מזרח העיר. עם זאת, במחנה הפליטים שועפאט אונר"א היא זו שאמונה על הנושא, והיא שוכרת עבור כך קבלנים חיצוניים. כעת יהיה על העירייה לספק את המענה בתחום התברואתי: מניקיון הרחובות ואיסוף האשפה והגזם, ועד להדברת מזיקים ולפיקוח על מערכת הביוב. מדובר במהלך שנחשב רגיל בעבודת העירייה, אך הוא ידרוש מתקציבה מיליוני שקלים בשנה.

הפעולות אותן נדרש לבצע בירושלים כדי להתנתק מאונר״א עתידות לעלות עשרות מיליוני שקלים בטווח הזמן הקרוב. המדינה מבקשת, ובצדק, להפסיק כל קיום קשר עם הארגון שקורא לעצמו "הומניטרי", בעוד הוא מעודד לרצח יהודים ולהשמדת ישראל. כשהיא מצפה מהבירה "לחנוק" את צינור החמצן המזין את הסוכנות, מדינת ישראל מכניסה את ירושלים למצב חדש, ומניחה את האתגר הזה לפתחה של העירייה.