טעם של בית בחזית: השפים שהביאו פוד טראקים ללב עזה

פותחים שולחן: סא"ל רחלי קדוש ורנ"ג דודו תורג'מן, צמד שפים שגויס בשבעה באוקטובר, לא דמיין שכך תראה השנה שלו - מלאה בארוחות טריות לאלפי לוחמים, לצד הצעת פתרונות מזון יצירתיים עבור לוחמים בשטח האויב. לאחרונה, הם אף נכנסו לראשונה אי-פעם לרצועת עזה, שם פתחו מגוון פוד טראקים ועגלת קפה – כשהמטרה היא לחזק את הלוחמים שבשטח, לתת להם תחושה של נחת ורגע של בית.

"במהלך המלחמה גויסו שבע אוגדות לפיקוד דרום, כלומר כ-110 אלף חיילים ששירתו תחתינו – אז ברגע אחד הייתה לנו בידיים אחריות ענקית", אומר תורג'מן, בעודו נזכר ברגעים הראשונים לפרוץ המלחמה. "מהר מאוד החלטנו שהמשימה היא לשבור כל תקרת זכוכית בתחום המזון. שיפרנו את המענה לצרכים של חיילים, בהיבט של התאמה לסוגי הכשרות לאוכלוסייה החרדית, התאמה לצליאקים, לטבעונים – ואף שיפור הערכים התזונתיים", הוא מסביר.

"תוך כדי הלחימה גם הבנו שיש צורך לחזק את הרוח של הלוחמים דרך אוכל בייתי", אומרת קדוש. "הכנסנו לשדה הקרב אוכל שהזכיר ללוחמים את הבית, כמו קובנה, חמין, ג'חנון, חלה, שניצל ומטבוחה. לא האמנתי כמה השפעה יש לזה בהתחלה, אבל החיוכים אמרו הכול".

מגיעים לכל מקום – ובכל זמן

בחלוף חודשיים מפרוץ הלחימה נפלה בקרבם ההבנה כי יש דרישה לאוכל מיידי ללוחמים. לשם כך, הם החליטו לגייס ארבעה פוד טראקים בצו 8 - הראשון, "פיתיה", בו יש המבורגרים, שניצלים ואוכל בשרי, השני עם פסטות ושייקים, השלישי עם סודוך והרביעי הוא עגלת קפה עם מכונת משקאות. "בימים אלה, כולם פועלים בלב רצועת עזה, עבור החיילים. הפוד טראקים נכנסים לפחות ארבע-שלוש פעמים בשבוע לשטח, והתגובות אליהם – מחממות את הלב", מספרת קדוש.

"באחת הכניסות לרצועה עם הפוד טראק, הגשתי לאחד הלוחמים שייק פירות. זה היה בדיוק שבוע לפני החיסול של סינוואר, והוא הסתכל עליי ואמר: 'אם היית שואלת אותי אם יש יותר סיכוי שאני אחסל את סינוואר או שאני אשתה שייק פירות באמצע עזה, הייתי אומר לך בוודאות שאחסל את סינוואר'", היא נזכרת, עדיין נדהמת מכך ששבוע לאחר מכן היא שמעה על מותו של ראש ארגון הטרור. "תפסתי את הראש ונפל לי האסימון, שאנחנו חיים במציאות שעולה על כל דמיון", היא אומרת בנימה של רגשות מעורבים.

אלא שהמצב בשטח לא תמיד מאפשר את מידת הגמישות הרצויה כדי לספק מזון טרי לחיילים. "בשלב מסוים הבנו שיש מקומות שאנחנו לא מצליחים לספק להם את האוכל החם, בגלל הסביבה המבצעית, מספר תורג'מן. "לכן החלטנו לפתח פתרונות יצירתיים, כמו ערכות בישול 'עידו'. מדובר בערכת בישול פלוגתית ללוחמים בשטח, וקראנו לערכה ככה כי עידו זה הבן הלוחם שלי. הייתה בי הבנה שכמו שאני רוצה לדאוג לבן שלי למזון הכי טוב, ככה אני רוצה לדאוג למאה אלף ילדים להאכיל".

קדוש מסבירה כי הערכה מורכבת מפרטי בישול לצד חוברת מתכונים, שהיא פיתחה יחד עם דודו. "במקביל, פיתחנו גם 'סיר בר', שמגיע עם תבשילים יבשים בשקית, אליהם מוסיפים רק מים בסיר חד פעמי – ומחממים על המדורה", היא אומרת בגאוות יחידה.

"קמה עם תחושה של משמעות אדירה"

קדוש, ראש תא מזון בפיקוד הדרום, נשואה ואם לארבעה ילדים – שניים מהם חיילים. ב-7  באוקטובר קדוש הוקפצה ללוגיסטיקה פיקוד הדרום במטרה לספק מענה לוגיסטי לכל הפיקוד. במהלך המלחמה היא פעלה עבור כמות הלוחמים הגדולה ביותר שפעלה תחת פיקוד זה, מה שדרש ממנה לחשוב על פתרונות יצירתיים.

תורג'מן, ראש מדור מזון של פיקוד דרום, הוא נשוי ואב לארבעה, ושניים מבניו לוחמים. באותה שבת שחורה הוקפץ גם הוא ומאז, יחד עם רחלי – הוא פעל וממשיך לפעול עבור מתן מענה מזון מיטבי לכלל חיילי פיקוד הדרום, בסדיר ובמילואים. במסגרת פעילותם הם כבר הגיעו לעשרות בסיסים ושטחי כינוס עם אוכל טרי ללוחמים, תוך שהם נדרשים להוביל מהלכים ופתרונות מזון שטרם נראו עד כה בצה"ל או בצבאות העולם.

"אני כל בוקר קמה עם תחושה של משמעות אדירה", אומרת קדוש, "בתור אימא ללוחם אני יכולה להעיד, שאף אימא לא שואלת את הבן שלה כמה כדורים הוא ירה היום – אבל כל אימא שואלת מה הילד שלה אכל", היא אומרת בהומור ומייד מוסיפה: "מזון משמעו מורל, ודרכו החיילים מרגישים שאכפת לנו מהם".

תורג'מן מוסיף כי לעשייה בתחום המזון יש השפעה ישירה על הלוחמים שבשטח, ועל הכוחות שלהם להילחם. מפרוץ המלחמה ועד היום, השניים דאגו לספק ללוחמים 4 מיליון חמגשיות, 2 מיליון מנות 'חיבוק חם', 1.5 מיליון פרטי מתיקה, 8 מיליון פרטי לחם, 9.5 מיליון חטיפי חלבון, 180 אלף לחם אבירים (מארז ללוחמים מתמרנים), 50 טון פירות יבשים ו-280 טון קבנוס. "היום אני גאה בעשייה שלנו, ויודע שיש לזה השפעה חזקה על הלוחמים", תורג'מן אומר לבסוף.