נדמה שקפיץ המחאה היה מתוח אצל רבים בחודשים האחרונים, אך הם הקפידו לא לשחררו. 'לא נעים עכשיו', 'בכל זאת מלחמה'. אלף ואחד תירוצים שהורידו את גובה הלהבות למינימום, כעת נדמה שזהו, הפתיל הוצת, המדורה נדלקה והאלפים חזרו אמש להרעיד את היסודות.
"זו הפעם הראשונה שלי בהפגנות מאז מותו של בני", סיפרה טלי, שבנה נהרג ב-7 באוקטובר, במיגונית ליד קיבוץ רעים. "כבר לא יכולתי יותר להישאר בבית. אני מוכנה שישחררו את רוצחיו ושכל החטופים יחזרו הביתה, אבל הם, בממשלה, במקום לעבוד על עסקה, יוצאים לפגרה. עוד מעט יבקשו שיפרשו בפניהם שטיח אדום. אי אפשר יותר לשתוק, צריך לשתק את המדינה".
ברחוב קפלן בת"א, בקיסריה, בסמוך לבית ראש הממשלה, בכיכר דיזנגוף. לא היה צריך הרבה בכדי להוציא את האנשים מביתם. מספיק היה שתצא הודעה חריפה ממטה החטופים שהם הגיעו לקצה ומהבתים יישפכו עוד ועוד אנשים שיצטרפו לשיירה.
ליד כיכר דיזנגוף פגשתי את יבגניה, שבנה אנדרי קוזלוב נמצא בשבי בעזה. יבגניה מתגוררת בסנט פטרסבורג שברוסיה, אבל מאז אותה שבת שחורה היא כמעט רוב הזמן פה וכעת החליטה שהיא תשוב לביתה רק כשבנה יחזור.
"אני לא אזרחית ישראלית, לא אישה פוליטית וגם לא מכירה את הפוליטיקה הישראלית", יבגניה הודתה. "אני גם לא יודעת על איזה מחירים מדברים בעסקה, אבל אני רואה את כל האנשים שיוצאים לרחוב ומבינה שהם דורשים שיהיה שינוי ועכשיו".
אנדריי הגיע לארץ רק ב-2022, בקושי הספיק לטעום ממנעמי הארץ וכבר נקלע לשערי הגיהינום. צעדתי לצד חברו לדירה אלכס אבלביץ', שתכנן ביחד עם אנדריי חיים לגמרי אחרים. "אני עולה חדש", אנדריי סיפר. "לא יודע אם ראש ממשלה אחר היה פועל בצורה שונה, אבל משוכנע שצריך לעשות הכל בכדי שאנדרי והאחרים יהיו פה איתנו".
הידיעות על המחאה הבוערת החלו להגיע מכל עבר. הצועדים ברחוב דיזנגוף צעקו לעבר מי שעוד היה עסוק בהזמנת המנה הראשונה שיתעורר ויצטרף. "צאו מהמסעדות, יש שם חטופות", הדהדה הקריאה.
איילה יהלומי-לוזון הלכה שם עם שלט ועליו תמונת אחיה אוהד יהלומי, שנמצא בשבי. "כל פעולה שנעשית כדי לצאת לרחובות בכדי להשיב את החטופים היא לגיטימית, אין כאן נכון, או לא", קבעה. "אנחנו לא רוצים להרגיז אף אחד, רק צריך לזכור שהבסיס של החברה הישראלית היה ונשאר ערבות הדדית, ואהבת לרעך כמוך ולא מפקירים פצועים בשטח. זה צריך להיות הקונצנזוס".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו