בפורים הזה נרכיב את המשקפיים עם העדשות הוורודות ונשמח על מה שכן יש לנו - ובהחלט יש עדיין על מה

תכל'ס, יש באמת לא מעט סיבות כדי להגיד לפורים: לא השנה. תנסה שנה הבאה, אולי עד אז כבר יצליחו להחזיר את המפונים לביתם. כי את ההרוגים שמסרו את הנפש עבור כולנו בחודשים האחרונים, לעומת זאת - כבר אף אחד לא יחזיר.

לך תשמח, תקשיב למגילה ותערוך משתה וסעודה עליזה וחגיגית כשבכל רגע עלולות להגיע מילות האימה "הותרו לפרסום". לכי תחפשי את הילדים, תשלחי משלוח מנות לשכנה ותחלקי צדקה לאביונים, כשמאז שמחת תורה אין לך יום שלם אחד של מרגוע לנפש.

אבל למרות הכל, ודווקא בגלל כל זה, גם השנה צריך וחובה לחגוג את פורים. לא רק בגלל ההלכה והמסורת, אלא גם בשביל שנישאר אומה שמסוגלת להישיר מבט ללוח השנה ולהגיד לו, לחג שמגיע: התגעגעתי. כדי שנישאר אנשים שמסוגלים לשים, ולו ליום אחד, את המשקפיים עם העדשות הוורודות ולשמוח על מה שכן יש לנו. ובהחלט יש עדיין על מה.

האמת שפורים בגרסת תשפ"ד נראה כמו גרסא ממש דומה לפורים ההוא, האורגינל. שוב רוצים להשמיד את כולנו, שוב רוב אוכלוסיית העולם לא ממש מבינה מה הסיפור של היהודים האלה ולמה בעצם צריך לסבול אותם נושמים. שוב תחושה חריפה של מחנק כי הכל סוגר עליך, ולא ברור מאין תבוא ההצלה או הפתרון. אפילו הפרסים מככבים גם כיום, רק שהשתכללו ושינו את השם לאיראנים.

חשוב לזכור איך זה נגמר אז. את ההבנה של הפרשנית זרש, אשת המן, כי "אם מזרע היהודים מרדכי - נפול תיפול לפניו". מתוך כל האימה, מאיום השואה המוחלטת, מהמנהרה החשוכה לגמרי - לפתע בקע האור. ונהפוכו. אלוקים סיבב את מה שצריך לסובב, וידינו היתה על העליונה.

גם השנה, בעזרת השם, נזכה לכך. כשאנחנו נשמח בבית - נשדר שמחה לחטופים היקרים שנבצר מהם לשמוח. כשנשלח מנות איש לרעהו - נחבק גם את המשפחות השכולות. ברגישות, לא מתוך הוללות, מתוך קומה אחת ובאהבת אחים עצומה. ודווקא מתוך האופטימיות הזהירה הזו נזכה לראות שוב האור זורח ומפוגג את העננים שבחיינו.

הרב מוני אנדר הוא מנהל אגף דוברות חב"ד שבצעירי חב"ד. שליחי החסידות עושים השנה מאמץ מיוחד עוד יותר מהרגיל כדי להביא את שמחת הפורים ומצוותיו לכל מקום -  כולל לפצועים במרכזים הרפואיים ולכל שטחי הלחימה בהם מוצבים חיילי וחיילות צה"ל, כולל כמובן ברצועת עזה.