האירוע למען החטופים והחטופות נערך היום (רביעי) בתל אביב בסימן הבריאות הנפשית של אלו שנמצאים בעזה כבר 166 ימים, של אלו שהשתחררו אך עדיין מתמודדים עם החוויה הקשה, ושל בני המשפחה שלהם.
לאורך העצרת, קראו הדוברים לשחרורם המהיר של החטופים, וטענו כי הריפוי של כולנו כחברה אינו מתאפשר עד חזרת החטופים כולם.
ד"ר איילת לוי שחר, אימה של החיילת נעמה לוי שנחטפה מבסיס נחל עוז: "בסיום מפגש עם מטופל הוא עצר וביקש סליחה בדמעות: 'סיימתי מילואים בעזה ולא הצלחתי להחזיר את נעמה'. מכר סיפר לי על נכדו בן ה-15 שנמצא בחוויה שהוא עצמו חטוף ונאלץ להתאשפז. 166 ימים מאז שנעמה שלי נחטפה. כולכם מכירים את הסרטון בו היא נגררת בשערה הארוך והיפה, בפיג'מה, יחפה, מבוהלת ומדממת. אלו רגעי האימה שהפכו את נעמה לבת של כולנו. כל בוקר מחדש מתחיל עם מועקה קשה. נעמה שם, בחושך, בסכנה, ברעב ובאימה. אנחנו חייבים להיות הקול שלה - של נערה צעירה שנמצאת כמעט חצי שנה בשבי חמאס".
"אנחנו בעיצומו של פיגוע מתמשך, שואה עבור בתי וכל החטופים. אנחנו בתוך טראומה ואני מחכה שנהיה כבר בפוסט טראומה. חובתם המוסרית הגבוהה ביותר של נבחרי הציבור היא הצלת החטופים שהופקרו. כל הישג צבאי הפיך - אובדן החטופים אינו הפיך. מי ייתן ונוכל להתחיל בשיקום. מחכה לך נעמה שלי אהובה".
נועה קורמן יאיר, פסיכולוגית תושבת הנגב וקרובת משפחתו של החטוף טל שוהם: "קבינט יקר, וראש הממשלה העומד בראשו בפרט, אני מוכנה להציע לך עסקה. אתה תחזיר את החטופים הביתה - את כולם, ואנחנו, אנשי בריאות הנפש, נקיים את חלקנו בעסקה עם החברה הישראלית ונמשיך לפעול במסירות, למען המטרה של שיקום והחלמה. לעולם לא נפקיר את בריאות הנפש של החברה הישראלית״.
פרופ׳ חגי לוין, ראש מערך הרפואה במטה משפחות החטופים: ״בני המשפחות עסוקים בחטופים ולא דואגים לעצמם. אנו מצפים מהממשלה לדאוג לבריאות בני המשפחות. אנו מצפים מהממשלה לפנות באופן אקטיבי לכל המשפחות כדי לדאוג לבריאותן. אני רוצה להגיד למשפחות היקרות – אנחנו רואים אתכם ודואגים לכם. אנחנו איתכם עכשיו ולתמיד. מצב החטיפה המתמשך פוגע בבריאות הציבור בישראל, בגוף ובנפש. החטיפה משבשת את החיים של כולנו״.
הילה רותם בת ה-13, ששוחררה בעסקת החטופים, ביצעה יחד עם קרן פלס את השיר "באת אליי פתאום".
פרופ' מירב רוט, ממקימות המערך לטיפול בנפגעי 7 באוקטובר, אמרה: "אנחנו בתוך אסון פסיכולוגי לאומי. בחוץ נראים נורמליים, בפנים הנפש מתמוטטת... קיווינו כולנו שבמדינת ישראל החזקה הטראומה הרדיואקטיבית של השואה לא תחזור, אבל מאז 7 באוקטובר, כולנו חיים בתוך נשורת שעושה בנו שמות. היא אוכלת את הנפש מבפנים. הילדים שלנו יודעים שיש ילדים שפרצו להם הביתה ולקחו להם את האבא והוא לא יחזור. זו מציאות שהנפש לא יכולה לשאת. זו ההגדרה של טראומה".
עוד הוסיפה: "כל עוד יש חטופים בעזה מה שהם עוברים זו משימה נפשית בלתי אפשרית עבור משפחותיהם".
דני מירן, אביו של עמרי מירן החטוף בעזה, אמר: "אין משפחה של חטופים שלא מסתובבת עם כדורים בכיס... אני לא יודע כמה שעות אתם ישנים בלילה, אם אני משלים שעתיים וחצי שינה זה המון בשבילי. באמצע הלילה אני כותב מכתבים לבני: 'גדלת בבית שמח, עמרי. אני יודע אילו תעצומות נפש יש לך ואיזה חוסן נפשי ופיזי ניחנת. עמרי, האם אתה עדיין מחייך? האם עיניך זוהרות? האם תחזור לבנותיך ואשתך?"
"כולנו חולים במחלת הנפש הגדולה הזאת של געגועים ומה יהיה יום אחרי. אנחנו המשפחות משחקים את המשחק של גיבורים, אני עומד כאן ומדבר איתכם, אבל אין לי את הכוח הזה. מה יהיה מחר, מה יהיה כשהבן שלי ישוב ואז אני אשבר. תשמרו על כוחכם, תהיו חזקים, כדי שתוכלו לטפל בנו".
תמר לויתן, אמה וסבתה של החטופות ששוחררו יהודית ונטלי רענן, אמרה בעצרת בשם יהודית: "אין אדם יכול לעשות זאת לבדו. יש לו משפחה וחברים, אך כשהוא בסכנה ובעיניים ובהשפלות, אז הוא צריך ישועה. זו תבוא רק כשהוא יחזור הביתה. אבל הבית נהרס, והשכונה, והמדינה, והמשמעות, ובכלל. ככל שנמתין עוד, נהרוג במו ידינו את יקירינו ואת חיינו... שיקומנו לא יתחיל באמת כל עוד יש לנו חטופים".
דנה מור, אשת מקצוע בצוות ״החוסן״ של מטה משפחות החטופים: ״המסר שלנו למשפחות צריך להיות: אתן לא לבד. לא תלחמו לבד, לא תצעדו לבד ולא תנאמו לחלל ריק. וכמה מילים למקבלי ההחלטות: אתם עומדים בפני הכרעות קשות. לכל אחד מכם יש תפקיד, עיניים ולב. אל תהיו אלה שהסיטו את המבט. הישארו ערים ומוטרדים במיטותיכם ואל תתנכרו לאנושיות שלכם. ההחזרה המיידית של כל החטופים והחטופות היא חובתנו המוסרית כלפי עצמנו. הפקרת החטופים תרדוף אותנו ואף אחד לא יוכל לסמוך על המדינה כמעטפת מגנה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו