אין מחלוקת על כך שגם במלחמה הזאת, שסוגרת 100 ימים, חטפנו נוקאאוט בקרבות ההסברה על דעת הקהל העולמית. כדי לנתח איך זה קרה, מה היינו צריכים לעשות אחרת וכיצד עלינו להתכונן לסבב ההסברה הבא, כינסנו לשיחה צפופה ארבעה מומחי הסברה שפעלו בחודשים האחרונים בזירה הבינלאומית.
אליאב בטיטו, שהקים את מטה ההסברה האזרחי; רון עדני, שיזם את פרויקט ההסברה IsraelFAQs; הבלוגרית אשלי וקסמן־בקשי, שניצלה את פלטפורמת הרשת שלה כדי להפיץ מסרי הסברה לעולם; ורייצ'ל קסטנר, שתכנים פרו־ישראליים שיצרה במלחמה תפסו תאוצה ויראלית בקרב אמריקנים.
רייצ'ל: "כבר 20 שנה האויבים שלנו משקיעים בחינוך ובהסברה נגד ישראל, ונוצר פער שאי אפשר להדביק בשלושה חודשים. בינתיים לנו לא היה אכפת מהאוניברסיטאות, ועכשיו ייקח לנו הרבה זמן לשנות את המצב. הם השקיעו הרבה כסף ומאמץ כדי להעסיק את הפרופסורים ה'נכונים' ולהיכנס לכיתות הלימוד. זה לא יהפוך להיות פרו־ישראל בקלות. צריך ממש לשנות דפוסי חשיבה, אנחנו צריכים גישה אחרת".
אליאב: "קלטנו שאפילו אירוע כמו 7 באוקטובר דורש הסברה. גם כשמבצעים בנו טבח, אנחנו עדיין צריכים להסביר את עצמנו לעולם, וזה קרה כי בשני העשורים האחרונים התנהל מסע תעמולה נגד ישראל, ואנחנו לא ענינו לו.
"התעסקנו המון עם הסברה, אבל עשינו אותה בקהילות יהודיות. שכחנו את האוכלוסיות הכלליות. החבר'ה שצועקים שם 'free Palestine' לא קשורים לאסלאם ולא באו מבית אנטי־ישראלי. הם חבר'ה כמונו, סטודנטים משכילים, פעילי זכויות אדם, תומכים באוקראינה, ועדיין נגדנו. אנחנו תופסים את הראש איך בחור בן 24 מהקהילה הגאה צועק 'from the river to the sea' בלי להבין מה זה אומר. זה קרה כי לא מכרנו את הסיפור הישראלי. התרכזנו במסרים על יהדות ופעלנו מול היהודים. ניסינו לשכנע את המשוכנעים.
"לרתום את הליברלים מחדש ייקח אולי שני עשורים, אבל צריך להתחיל עכשיו. המדינה לא יכולה לעשות את זה, אבל ארגונים אזרחיים מול ארגון טרור זה משחק אחר. ביום שאחרי המלחמה צריך למכור להם סיפור על להט"ב, זכויות אדם, זכויות נשים, חיי לילה והמגוון של העדות בישראל. כרגע עושים נגדנו תעמולה מצוינת. פשוט גאונות איך הצליחו להפוך את מדינת ישראל למוצר כל כך גרוע ברחבי העולם".
אשלי: "אנחנו צריכים לתקוף את ארבע המילים שנכנסו כמנטרה לאורך 20 שנה. כשאומרים 'ישראל' בקמפוס בארה"ב, הם מייד יורקים לך: אפרטהייד, ג'נוסייד, כיבוש וטיהור אתני. למה בחרו דווקא במילים האלה? כי אלה בדיוק הדברים שעשו לנו.
"את המשפט free Palestine אנחנו היינו צועקים לפני קום המדינה. הם למדו מאיתנו ועושים אותו הדבר".
אליאב: "הם חושבים שלהם זה לא יקרה. הם לא מצליחים להבין, כי זה רחוק מהם".
רייצ'ל: "אבל המלחמה נגד הטרור האסלאמי היא מאבק למען העולם כולו. זה לא רק החמאסניקים נגד ישראל, וזה לא רק ישראל נגד העזתים. בעוד כמה שנים זה יקרה בעוד מדינות. זה יקרה בארה"ב ובבריטניה ובצרפת. זה כבר קורה בכל מיני מדינות".
אז איך מסבירים את זה לעולם המערבי?
רייצ'ל: "יש סוגים שונים של הסברה. יש הסברה לדור ה־Z, הסברה לדיפלומטים, הסברה למקבלי ההחלטות. כל הסברה שונה, וזה מורכב.
"למשל, הסברה לדיפלומטים ממדינות שונות כדי לקדם עסקת חטופים זה משהו אחר לגמרי מהסברה עבור דור ה־Z כדי שיבינו בכלל מה זה טרור ושיש אנשים חפים מפשע בישראל".
אשלי: "היא מדברת על קהל שלא היה בחיים באסון התאומים".
רייצ'ל: "לדור ה־Z יש יכולת ריכוז קצרה, ואנחנו צריכים להסביר להם דברים מסוימים בחצי דקה. לכן, זאת לא יכולה להיות 'ההיסטוריה של הציונות, טיהור אתני ורצח עם', כי זה לא ייקלט. זה כל כך מורכב. ואנחנו גם משקרים לעצמנו כשאנחנו אומרים שסיפור הקמת המדינה שלנו פשוט, שאין בו מורכבויות ושהכל בסדר.
"אם ננסה לפשט הכל זה לא יעבוד, ולכן יוצרי תוכן צריכים להתרכז בסיפורים האישיים. סיפור אישי זה מה שקורע את הלב. לא להסביר מה היה ב־1948. שנת 48' זה בשבילם כמו לפני אלפיים שנה. לדור ה־Z לא אכפת מההיסטוריה, ובגלל זה ארגוני הטרור עובדים עליהם. משנים את ההיסטוריה ואף אחד לא הולך ובודק מה באמת קרה.
"אנחנו צריכים ליצור אצלם אמפתיה כלפי הישראלים, לא רק לבוא ולשכנע. הלכתי לאוניברסיטת קולומביה, ואני זוכרת איך מדי שנה ארגנו שם את 'שבוע האפרטהייד' וסטודנטים פלשתינים באו לספר את הסיפור שלהם. ככה בונים נרטיב, ככה בונים אמפתיה. אחר כך כבר לא יעזור שהישראלים יבואו עם דגלים ויצעקו 'אנחנו בסדר, לא עשינו כלום'. זה לא עבד. כל שנה איבדנו אותם מחדש".
אשלי: "איבדנו את האנשים הטיפשים. אלה שלא נצליח לשכנע כי לא מעניינות אותם העובדות ולא מעניינת אותם היסטוריה. מתישהו הם יגדלו ויתבגרו, ואם זה באמת יעניין אותם הם ילמדו ויגבשו דעה. את רוב העולם הסכסוך הזה לא באמת מעניין.
"עבור אלה שכן מוכנים להקשיב לנו אני דוגלת בגישה שצריך לדבר על העובדות כי הן איתנו. אם העובדות לא היו איתנו, הייתי אומרת: בוא נדבר דרך סיפורים אישיים. זה בדיוק מה שהפלשתינים עושים כל היום באינסטגרם".
רייצ'ל: "וזה מה שעובד, ולכן הם מצליחים".
אשלי: "זה עובד בעיקר על בני הדור הזה, שיבינו עם הזמן את הטעות שלהם".
חיל התודעה נגד חיל האוויר
רון: "אני חושב שהבעיה בכלל אחרת. אנחנו לא אמורים להסביר את מה שהיה. בסוף יש פה קונפליקט עם השכנים שלנו, וההסתכלות ההסברתית צריכה להתרכז במה עושים מכאן והלאה, כי לא יעזור שימשיכו להיות הרוגים לנו ולהם. אבל זו בעיה כשהתקשורת הישראלית בכלל לא מדברת על מה שקורה בצד השני".
רייצ'ל: "הפסקתי לראות את החדשות פה. באמת הפסקתי, כי אני מרגישה שאני לא מבינה מה באמת קורה שם (בעזה), וזה עצוב. איך אני כישראלית, כאמריקנית, כבן אדם, יכולה לעצום עיניים ואחר כך לשמוע ברשתות החברתיות סיפורים אנושיים מעזה ששוברים את הלב".
אשלי: "זה לא שובר לי את הלב, אפילו לשנייה, אני מצטערת. אחרי שהם חגגו את הרצח שלנו זה לא מעניין אותי. את רוצה, תפתחי CNN או 'אל־ג'זירה' ותראי עד מחר. אני לא צריכה לבכות על ילד פלשתיני שמת כדי לדעת למה בחו"ל מאמינים להם".
רון: "כשאני מדבר עם קולגות מהעולם, לפעמים ההרגשה היא זה מרגיש כאילו שנינו רואים דברים שונים. הם מספרים לי דברים שקרו ואני לא יודע במה מדובר. כשישראלים מהיישוב לא רואים את התמונה הרחבה, אנחנו לא מפעילים לחץ על מי שאמור לשנות אותה. ומי שמשנה את התמונה אלה המנהיגים שלנו".
רייצ'ל: "זה בעייתי להסברה כשיש לנו אנשים כמו בן גביר וסמוטריץ' שאומרים דברים כל כך לא בסדר, שמרוחקים כל כך מהערכים של הסיפור הישראלי. אחר כך זה מופיע על שערים של עיתונים בעולם, ואנשים אומרים 'זאת מדינת ישראל'. זה בעייתי ממש.
"צריך להבין שאין הבדל בין תוכן שמיועד פנימה לקהל ישראלי לבין תוכן עבור הציבור בעולם. זה צריך להיות זהה ומבוסס על ערכים משותפים. לא יכול להיות מצב של 'אני רק אשים את הדבר הזה באינטרנט כדי שרק ישראלים יראו'. אני נתקלתי בפוסט שצחק על בתים הרוסים בעזה, וזאת היתה בדיחה עבור ישראלים. יום למחרת זה ויראלי בכל העולם - 'זה מה שהישראלים עושים'. איך זו הסברה? מה אנחנו מסבירים ככה לעולם?".
אליאב: "לצד השני אין חיל אוויר, אבל יש להם חיל תודעה. לנו בישראל יש חמש רשויות שונות שמתעסקות בהסברה - משרד החוץ, משרד ההסברה, מערך ההסברה הלאומי, דובר צה"ל, משרד התפוצות, ואני יכול עוד להמשיך כי בכל משרד ממשלתי הקימו עכשיו חמ"ל הסברה. אין גורם אחד שמתקשר ומוביל מדיניות".
אשלי: "זה משקף את הממשלה שלנו בכל".
אליאב: "זו לא רק הממשלה הנוכחית, זה כבר עשרות שנים מתנהל ככה. מאז ומעולם".
רון: "בזירה הבינלאומית אנחנו כבר בסוג של 'היום שאחרי', נגמר השיח על המלחמה".
אשלי: "אני לא מסכימה. לוקחים אותנו להאג, כל העולם מדבר על זה".
רון: "ועדיין, כמו באוקראינה, העולם כבר שכח מהמלחמה שלנו, אבל הקהילות היהודיות נשארו עם האנטישמיות שהתעוררה. השבוע שוחחנו עם קהילות יהודיות מספרד שסיפרו לנו שמסמנים את הבתים והעסקים שלהם.
"שמעתי על זה בחדשות, אבל לשמוע בן אדם אומר לך את זה - זה מטלטל. הם מבקשים מאיתנו כלים מה לעשות הסברתית, כי הם לא מכירים מה קורה בישראל, ובסוף איכשהו הם הפכו להיות החזית. יש לנו בעיה עם דעת הקהל בהרבה מדינות".
אשלי: "יש לי מפעלים באיטליה שאני עובדת איתם שבע שנים והם לא עונים לי למייל".
אליאב: "אנשים בעולם לא מודעים בכלל לתרומה של ישראל לאנושות, ולכן הם כל הזמן רואים בנו אומה שרק עושה רע, אומה של חושך".
רייצ'ל: "קוראים לזה 'cherry tomato hasbara' - אנחנו המצאנו את עגבניית השרי ואת הצ'יפים בטלפון שלכם. מתברר שההסברה הזאת לא עובדת".
להיות המכבים של ימינו
מה הפתרון? איך נהפוך את הקערה?
רייצ'ל: "העניין המשמעותי בהסברה ברשתות זה המספרים. יש 9 מיליון ישראלים, 15 מיליון יהודים בעולם, וגם אם כולם יהיו פרו־ישראלים זה לא יגיע לאותם מספרים של הצד השני".
אליאב: "במספרים לא ננצח אותם. הדרך היחידה היא להיות חכמים, חדים ומהירים יותר. התחלנו לפתח כלים טכנולוגיים שיגדילו חשיפה לפוסטים פרו־ישראליים, וזה יהיה מכפיל כוח. בכל ההיסטוריה היינו מעטים מול רבים. אנחנו צריכים להיות המכבים של ימינו".
רון: "ופה נכנסת הממשלה, כי צריך משהו חצי־מאורגן. אין פה תשתיות. אם פעם התשתית היתה שני דוברים שיעלו ל־CNN, היום השיח מפוזר לאוכלוסיות שונות. טיקטוק ופייסבוק זה לא אותו שיח ולא אותם דוברים. נוצר ואקום וצריך להמציא עולם שלם. אצלנו התחילו לפתח כלים של AI שיודעים לענות אוטומטית לפוסטים ברשת".
אליאב: "מוכרחים לפתח כלים טכנולוגיים שיפצחו את האלגוריתם. רק ככה ננצח. אנחנו אומת סטארט־אפ, אומת הייטק, לא הגיוני שהצד השני ינצח אותנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו