"אחד החטופים מת לידי, ואתם רוצים למוטט את חמאס? - אין לכם מושג"

החטופים ששוחררו משבי החמאס נפגשו עם חברי קבינט המלחמה ושפכו בפניהם את ליבם וזעמם • החטופים הטיחו בפני השרים אמירות קשות על כך שצה"ל וצמרת הביטחון לא מחזיקים בידיהם מידע מדויק על מיקום החטופים • "ישבנו במנהרות ופחדנו שישראל תהרוג אותנו" • "אין לכם שום מידע, עובדה שאף אחד לא ידע שום דבר על איפה שאנחנו היינו" • חטופה נוספת אמרה: "נוגעים בבנות וכולם יודעים את זה"

משפחות החטופים מחוץ לפגישה עם קבינט המלחמה. צילום: גדעון מרקוביץ

פגישת משפחות החטופים עם קבינט המלחמה אמש (שלישי), בבית חיל האוויר בהרצליה, הייתה, מטבע הדברים, טעונה, סוערת ואמוציונלית. בפגישה נכחו גם חטופים ששוחררו משבי החמאס, שלחלקם נותרו עוד בני משפחה השבויים בידי ארגון הטרור.

פגישת קבינט המלחמה עם משפחות החטופים והשבים// משה בן שמחון

הפגישה בין שרי הקבינט לחטופים המשוחררים הציפה את העדויות הקשות מתוך השבי, בניסיון של החטופים השבים להבהיר לשרי הקבינט את הדחיפות, הבהילות וגודל השעה, כדי שאלו יקדמו עסקה לשחרור 138 החטופים שנותרו בשבי.

שלוש מתוך החטופות ששוחררו שחזרו את שאירע עליהם בשבי החמאס, כשהן חושפות פרטים על תנאי החזקתן, הטיפול הרפואי הלקוי, החרדות והטרור הפסיכולוגי, ובמקביל מטיחות בפני השרים אמירות קשות על כך שלצה"ל ולקברינטי המלחמה אין באמת מושג על מיקום השבויים באופן שמסכן את חייהם. העדויות מובאות כאן במילותיהן תוך טשטוש סיפורן.

"ישבנו במנהרות ופחדנו שישראל תהרוג אותנו"

אחת החטופות שבן משפחתה עדיין בשבי חמאס אמרה: "הייתי בשבי, ועוד בני משפחה. היינו בניר עוז, חיכינו בממ"ד שהצבא יגיע והוא לא הגיע. לקחו את כל המשפחה שלי. אני רוצה לומר שהייתי שם ואני יודעת כמה קשה כל יום בשבי. מה שאני רואה עכשיו בטלוויזיה מפחיד אותי מאוד, כי אני רואה שמפגיזים שם, מפציצים ונכנסים למנהרות. ואין לכם שמושג איפה נמצאים השבויים. אתם לא יודעים".

גיל דיקמן, קרוב משפחתה של כרמל גת, צילום: גדעון מרקוביץ'
גל הירש מחבק את אחת ממשפחות החטופים, צילום: גדעון מרקוביץ'
קרוב משפחת ביבס מגיע לפגישה, צילום: גדעון מרקוביץ'

"הייתי בבית שהיו הפגזות מסביב. אני מכירה משפחה שהפגז נפל בדירה שלהם ובנס הם ניצלו. אין לכם מושג.אני מבקשת כמה שיותר מהר להתחיל בהחלפת שבויים, מי שמציעים להחזיר תחזירו. כל יום הוא קריטי לכולם. אני יודעת שהתנאים שמחזיקים את הגברים יותר קשים מאשר את הנשים. אני יודעת את זה מבפנים, הם לא יכולים להחזיק מעמד עוד חודש, חודשיים שנה עד שהמלחמה תגמר. קודם מחזירים את השבויים אחרי זה ממוטטים את החמאס".

"בעלי הופרד מאתנו שלושה ימים לפני שחזרנו לישראל ונלקח למנהרות, ואתם מדברים על לשטוף את המנהרות"

משוחררת נוספת שנחטפה מביתה עם ילדיה סיפרה: "התחושה שהייתה לנו שם, קודם כל, גם בלוחמה פסיכולוגית, היא שאף אחד לא עושה למעננו דבר. העובדה שאני הייתי במסתור שהופגז ונאלצנו להיות מוברחים ופצועים, לא כולל מטוס הקרב שירה עלינו בדרך לעזה. התחושה היא שאין לכם מושג מה קורה שם בכלל, אתם טוענים שיש מודיעין אבל העובדה היא שאנחנו מופגזים.

"בעלי הופרד מאתנו שלושה ימים לפני שחזרנו לישראל ונלקח למנהרות. ואתם מדברים על לשטוף את המנהרות. אתם מפגיזים תוואי מנהרות בדיוק באזור שהם נמצאים. הבנות שלי שואלות איפה אבא ואני צריכה להגיד להם שהרעים עדיין לא רוצים לשחרר אותו. אתם שמים פוליטיקה מעל השבת החטופים.

מנ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי מגיע לפגישה בהרצליה, צילום: יוסי שלי
נתניהו וגלנט. המשפחות זועמות, "אין לכם מושג", צילום: חיים צח - לע"מ

"אתם חושבים שהגברים חזקים? בעלי היה מרביץ לעצמו. נותן אגרופים לפנים עד שהיה מדמם כי היה לו קשה מנשוא ועכשיו הוא לבד. ואלוהים יודע באיזה תנאים ואתה חושבים רק על למוטט את שלטון החמאס. אני ראיתי את אחד החטופים מת לידי וזה מה שיש לכם להגיד? שאתם רוצים למוטט את החמאס? להראות להם למי יש ביצים יותר גדולות? תחזירו את כולם לא בעוד חודש, הם לא יחכו. אין לכם שום מידע, עובדה שאף אחד לא ידע שום דבר על איפה שאנחנו היינו".

"נוגעים בבנות וכולם יודעים את זה"

חטופה נוספת אמרה: "אני מתרגשת להיות פה, אני לא מאמינה שאני פה. הייתי שם בגיהינום ואני מסתכלת עליכם – בשבילכם זה סיפור אבל בשבילי זה היה אמת. אי אפשר לדמיין את הסיפור, מעבר לכל מקרה שבן אדם נורמלי יכול לשאת. אני חזרתי והשארתי את בעלי ששברו לו צלעות, בקושי יכול היה לשבת, בקושי יכול לאכול. אני לא ישנתי שם, לא אכלתי כי לא יכולתי לאכול. עברתי מלא מקומות, חשבתי שאני עומדת להתפוצץ כל שניה. אני לא מצליחה להבין איך עם ישראל רוצה לפוצץ אותי כשעומד מולי חמאסניק ילד שיכול להיות נכד שלי ומאיים עלי בכל דרך אפשרית.

המנהרות שנמצאו מתחת לביה"ח שיפא בעזה, צילום: דובר צה"ל

אני רוצה לספר על רגע אחד שאתם לא יכולים לדמיין, אין צבע אדום, אנחנו יושבים ופתאום נופל הארון. הארון נפל עלינו ולמזלנו לא קרה לנו כלום".

עוד הוסיפה: "נוגעים בבנות וכולם יודעים את זה, אני לא אספר מה אבל היה נוהל שאף אחד לא זז בלי שמישהו שומר עליו. נגמרו התרופות, נתנו לנו תרופות לא נכונות ואמרו לנו שאין ישראל. אנחנו האמנו להם – אני מצטערת שהאמנו. נתנו לנו להבין שאין ישראל יותר. אני לא מסוגלת לשאת את זה שהבעל שלי שם ואני פה. סבלתי שם דקה אחר דקה חשבתי שאני עומדת למות, אמרתי לעצמי תירו בי – אני לא רוצה לעבור עוד דבר.

"אין עוד דקה חייבים להוציא את כולם. כל חייל, כל חיילת, כל בן אדם – כולם שווים. הם מפלצות, הם גאים במה שהם עשו, הם ישנים שאנחנו לא ישנים, כי מתפוצצות לידנו פצצות. הם ממשיכים לישון זה לא מזיז להם בכלל הפצצות שלכם. הם הולכים בסתר ואוכלים, לועסים לידנו וגם אין ממי לבקש. כשמבקשים מים הם עושים כאילו לא מבינים. הייתי מיובשת שם. עברתי מספיק אני רוצה שכל ההורים יקבלו את הילדים שלהם בחזרה כי אנחנו ישראלים אנושיים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר