סעיף נדיר בחוק: זו העילה למעצר מפיץ השמועות על שחרור החטופים

משטרת ישראל עצרה ביממה האחרונה את אדם סאלם, בן 32 מטייבה, בגין הפצת מידע כוזב ברשתות החברתיות. זאת לאחר שהפיץ סרטון בו טען כי צה"ל שחרר חטופים נוספים, חיים והרוגים, משבי חמאס.

מדוע המדינה פעלה בנחרצות כזו? התשובה טמונה בחוק העונשין הישראלי. סעיף 159(א) האומר כי "המפרסם או משעתק אמרה, שמועה או ידיעה העלולות לעורר פחד ובהלה בציבור או להפריע את שלומו, והוא יודע, או יש לו יסוד להניח, שהן כוזבות, דינו - מאסר שלוש שנים". לכך מצטרף גם הסעיף הכולל גם "התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור".

כאמור, סאלם, המפעיל ערוץ טיק טוק פופולרי, פרסם סרטון שבו נטען כי צה"ל שחרר חטופים נוספים. הפרסום יצר גל של שמועות וגרם למצוקה רבה, במיוחד בקרב משפחות החטופים. חומרת המצב הובילה את דובר צה"ל לפרסם סדרה של הכחשות מיוחדות, צעד חריג בפני עצמו.

עו"ד יותם אייל, מנכ"ל הפורום המשפטי למען ישראל, מסביר כי "פייק ניוז" מוגדר כהפצת ידיעות, לא נכונות וחסרות בסיס במטרה להטעות את הציבור. בימי שגרה, ההתמודדות עם תופעה זו נעשית בעיקר באמצעות תביעות אזרחיות בגין לשון הרע. אולם, בעת מלחמה, כאשר ההשלכות של מידע כוזב עלולות להיות הרות אסון, המדינה עשויה להפעיל כלים משפטיים חריפים יותר.

איך אפשר להתמודד עם פייק ניוז?

"בדרך כלל, במציאות רגילה, אפשר לפנות לרשת החברתית בה המידע פורסם וזאת כדי להוריד אותו ולהפעיל סנקציות כנגד המפיץ של החומר". מבחינת ענישה הוא אומר כי "בעיקרון אין כמעט ענישה בחוק כנגד מפיץ פייק ניוז. הדרך שקיימת בדרך כלל היא תביעה אישית בעילת דיבה או לשון הרע שנעשית על ידי מי שנפגע מהידיעה כנגד מפיץ הידיעה עצמה". עם זאת, הוא מדגיש "יש פער בחומרה בין מי שכתב את הידיעה הזו מתוך כוונה לפגוע ולהזיק, לבין מי שרק הפיץ את המידע כיון שחשב שהוא נכון".

האם יש הבדל בין הפצת פייק ניוז מוחלט לבין הפצת מידע עם חלקי אמת?

"השאלה הזו היא עדינה וקשורה לכמה נקודות, הראשונה היא מה חשב מפיץ הידיעה? האם הוא חשב שהיא נכונה או שהפיץ אותה כדי לפגוע. כאן יש את מבחן האדם הסביר, האם אדם סביר היה מאמין לחומר הזה או שברור שאדם סביר לא היה מאמין לכך. את הנקודה הזו קובע השופט בבית המשפט. כלומר יש הבדל משמעותי בשאלת היסוד הנפשי, האם הוא היה תמים או עם כוונה לפגוע".

עו"ד אייל מדגיש כי בית המשפט מתחשב במספר גורמים בעת דיון בתיקים כאלה, כולל כוונת המפרסם ומידת הנזק שנגרם. במקרה הנוכחי, הפרסום על שחרור חטופים נחשב לרגיש במיוחד, עם פוטנציאל לפגיעה נפשית רחבה בציבור.

למרות הצעד הנחרץ במקרה זה, עו"ד אייל ממליץ על זהירות בשימוש בכלי המשפטי החריף הזה. לדבריו, המדינה צריכה לשקול היטב את השימוש במשאביה ולהתמקד במקרים החמורים ביותר. "זה מאמץ גדול שייקח את הקשב של המדינה מדברים חשובים יותר".

הוא מוסיף כי האפקטיביות של פעולה כזו תלויה בהתמדה. "אם המדינה תמשיך לפעול כך כנגד גורמים שיפגעו בציבור, אז תהיה בהחלט הרתעה. אבל אם המקרה הזה יישאר חד פעמי בלבד אז הוא לא ישיג את ההרתעה הנדרשת".