אין לנו פרקליטות אחרת: על האמת העובדתית והאמת המשפטית

גם לאחר פרסום תוצאות המשפט החוזר, תאיר ראדה עליה השלום כבר לא תשוב לחייך. רומן זדורוב זוכה מאשמה ברצח תאיר זאדה. רק מן הספק, ורק ברוב דעות. לאחר מבול ההשמצות ודברי הבלע שנשמעו נגד מערכת החוק והמשפט הישראלית ואנשיה בשנים האחרונות, הוכיחה מערכת זו כי היא פועלת ללא מורא וללא משוא פנים.

מעקב אחר הסאגה ארוכת השנים של משפט זדורוב, ועיון בהכרעת הדין המעמיקה והמנומקת, הן של שני שופטי דעת הרוב והן של שופטת דעת המיעוט, מלמדים פעם נוספת עד כמה יכול לעיתים להיות גדול הפער שבין האמת העובדתית לאמת המשפטית.

האמת העובדתית היא אחת, ואין בלתה. נתוניה אובייקטיביים. לא כן האמת המשפטית. זו נסמכת על הררי ראיות, עדויות וממצאים פורנזיים, שניתנים לביקורת בני האדם ושנתונים לפרשנותם. כידוע, האמת המשפטית גם אינה זהה בהכרח לאמת העובדתית. בשל דיני הראיות, סדרי הדין והוראותיו, אדם יכול לבצע מעשה עבירה, גם מעשה רצח, אך למרות זאת לא יועמד לדין, או יזוכה בסופו של דבר.

משפט הוא לא מדע מדויק

הטלת ספק, ולו קטנטן, בטיב אשמתו של אדם, עשויה לזכותו, ולו רק זיכוי מחמת הספק (בניגוד לזיכוי מלא), כפי שנעשה במקרה זה. מקרים קשים מולידים הכרעות קשות. אם כך בכל תחומי המשפט - על אחת כמה וכמה במשפט הפלילי. זה דורש כי העמדה לדין פלילי לא תיעשה אלא בהתקיים "סיכוי סביר להרשעה" - הדרוש כתנאי מקדמי לשם הגשת כתב אישום וניהול משפט. לצד זאת, ניצבת הדרישה לחציית רף ראיות גבוה ביותר לשם הרשעה, "מעל לכל ספק סביר".

למרות הניסיונות שנשמעים לעיתים קרובות לתאר את המשפט כ"מדע", לא מדובר במתמטיקה ולא במדע מדויק אחר. כשטעות זו עולה כדי שלילת חירותו של אדם וכליאתו מאחורי סורג ובריח למשך שנים ארוכות - 15(!) שנה במקרה של זדורוב - התוצאה היא נוראה ואיומה.

הערותיו הנוקבות של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט מלצר, בהחלטתו שהורתה לפרקליטות לשקול קיומו משפט חוזר לזדורוב, פתחה את השער לזיכויו, ולו מחמת הספק. אלה הצטרפו לספקות ולתהיות שעלו מכיוונים שונים באשר לחלק מהראיות שהובאו במשפט הראשון ושהביאו להרשעתו, כמו גם לראיות הנוספות והחשובות שהוצגו לבית המשפט לראשונה רק במהלך המשפט החוזר.

עדיף לוותר על ערעור

הכרעת הדין שניתנה אתמול ממש אינה "יום הדין" של הפרקליטות. מעבר לדעת המיעוט שתמכה בעמדת התביעה, ולעובדה שגם שופטי הרוב זיכו את זדורוב רק מחמת הספק, ולא זיכוי מלא, יש לזכור כל העת שגם בפרקליטות יושבים רק בני אנוש, שאינם חפים מטעויות.

הפרקליטות אינה "קבלן הרשעות", וכל עוד אנשיה פועלים מתוך תום לב, ביושר וביושרה - אין לבוא אליהם בטענות. בית המשפט עשה מלאכתו נאמנה. במשך חודשים ארוכים צלל לים הראיות, שמע עדויות חדשות, בחן וניתח אותן לעומקן והגיע למסקנה שהגיע אליה.

למשפט מגבלות משלו, וקוצר ידו ניכר לא אחת. אבל כל עוד אין לנו שיטה טובה יותר, אין סיבה לבקר את הכרעתו. אין לנו פרקליטות אחרת. גם לא בית משפט אחר.  למרות דעת המיעוט שאימצה את עמדתה, טוב תעשה הפרקליטות אם תימנע מהגשת ערעור - במיוחד לנוכח הכרעת הדין המפורטת, שמלמדת כי סיכוייו להתקבל אינם גדולים במיוחד.

אכן, "אין שמחה כהתרת הספקות". בפרשה זו טרם הותרו כל הספקות. אבל מדינת ישראל והחברה הישראלית צריכות להותיר פרשה זו מאחוריהן, ולהתמודד עם האתגרים הקשים שעוד נכונו להן. אמה של תאיר, בני משפחתה, חבריה ומכריה ימשיכו לשאת על גבם את הצלקות הכואבות. למרבה הצער ולמגינת הלב, אלה כנראה לעולם לא יחלימו לחלוטין.