נתניהו בדרך לחישוב מסלול מחדש בדרום

הדיונים אצל נתניהו בשבועות האחרונים, מאז נכשלו שוב המגעים לעסקה, אמורים לעבור לקומה האסטרטגית: פעולה מהירה בצפון או המשך בזירה הדרומית עד להכרעת חמאס כפי שנכתב במטרות המלחמה; הסטת כוחות ליו"ש לנוכח ההסלמה וחלוקתם מחדש לגזרות השונות או המתנה לבשורה מאמריקה.

הסוגיות שלא עולות כנדרש על שולחן הקבינט המדיני־ביטחוני, עולות מעת לעת בפורום התייעצויות מצומצם שמכנס רה"מ, אלא שגם שם נראה שההתמודדות היא טקטית. בחזית הצפונית ממשיכים לשלול יכולות מחיזבאללה ומהאיראנים בסוריה, אך בדרום - מעין קיפאון: כוחותינו החלו לתפוס קו בעזה ולהשמיד מטרות בדרכם, אך ברור לכל שכך לא יחזרו החטופים ולא יושמד חמאס.

זו התנהלות ארוכת שנים של נתניהו בזירה הביטחונית - זהירות בגזרות השונות ולא גלגול מהלכי הכרעה. מה שלא עבד 15 שנה לא יעבוד כשבכל הגזרות נושאים עיניים כדי לראות מה עולה בגורל התוקפן של 7 באוקטובר. נדרשת תמונת ניצחון בדמות ראשו של סינוואר, לצד שלילת היכולות הסיזיפית. השבת החטופים זה המובן מאליו. זו הסיבה לקריאות לשינוי אסטרטגיה בעזה, מהצד הניצי של הזירה הביטחונית.

התוכניות פורסמו: כיבוש צפון הרצועה וריקונו מאזרחים, והכרזתו כשטח צבאי סגור - כפי שמקדמים פורום המפקדים במילואים והאלוף גיורא איילנד. אתמול החל ח"כ בוארון להחתים את חבריו בליכוד על מכתב דרישה מנתניהו ליישם זאת. גם הצעות לשליטה בסיוע וחלוקתו, לפעולה באזורים שבהם צה"ל לא פעל עד כה וחיסול יתר ההנהגה של חמאס.

כל אלה יהפכו במהרה ללחץ פוליטי שעשוי לדחוף את נתניהו לחישוב מסלול הנדרש במלחמה. מצד הדוחפים להתמקדות וללחץ בעזה, הסיבה ברורה: מה שיקרה שם ישפיע על הגזרות האחרות. אף אחד לא יתעסק עם המנצח.

שר בקבינט הביטחוני ומקורב לנתניהו אמר לי השבוע: "מטרת העל צריכה להיות חיסול ראשי החמאס. כוחות צה"ל קרובים להכרעה משמעותית בעזה אחרי הטיפול ביכולות הירי תלול המסלול מהרצועה, טיפול בחלק ניכר מהמנהרות ועוד. נקודת השבירה של אזרחי עזה היא שתוביל לנפילת חמאס סופית. הם צריכים להקיא אותו מתוכם בלי לחשוש".

כולם חזרו לפוליטיקה הקטנה

מה שהיה ב־7 באוקטובר כבר לא יחזור. תחושת החירום שהובילה את נתניהו לפתוח את הדלת לצירוף המחנה הממלכתי לממשלה נעלמה. כעת נראה שהחשש שלו הוא מנפילת ממשלתו, ולכן הקריאות לאחדות מקרב שריו נענית דווקא בשיחות חיזוק למפלגות החרדיות. מה ששולח אותו אליהן הם הרמזים העבים משותפו הוותיק דרעי. לפי גורמים בסביבת יו"ר ש"ס, הוא עייף ומיואש וגם אמר לנתניהו את הדברים יותר מפעם.

כדי להבין שזה יכול להתנהל אחרת, הנה הצצה למה שאירע אחרי 7 באוקטובר. היה זה השר לוין שהוביל את מלאכת הרכבת הממשלה, בזמן שנתניהו לקח לידיו את מושכות האחדות. מול אירוע ביטחוני כה משמעותי היה ברור שנדרש להתעלות מעל לשיקולים צרים, וגנץ נכנס ללא היסוס. הדרישה היחידה היתה הקמת קבינט מומחים איתו ועם איזנקוט, והיא התקבלה כשלוין הודיע שהוא מוותר על מקומו שם.

מאז, נראה שלמרות שהאתגרים גדלו - חזרו כולם לפוליטיקה הקטנה. נתניהו שומר על הבייס למרות המסר הנדרש שבאחדות, גנץ פרש מהממשלה בלחץ המפגינים, ואין מי שממהר להיכנס לקליקה שנתניהו הכריז עליה כסגורה ממילא.

בינתיים, בקרב שריו הבכירים ביותר, נתניהו מתבקש להקטין את הנזק שמייצר בן גביר. זו גם הסיבה לדרישת רה"מ בקבינט להחזיר את הנוהל שבו הוא מאשר מראש לשרים לעלות להר הבית. ב־7 באוקטובר למדנו שלאויבינו לא נדרשים תירוצים לשנוא ולרצוח יהודים, אבל לא צריך לתת להם דלק.